בשיחה שערך "מעריב" שוחח עם המזרחן ואלוף-משנה (מיל') ד"ר משה אלעד, הוא התייחס למצבו של העולם הערבי ולתמורות שחלו בו מאז 7 באוקטובר. לדבריו, למרות סימני תסכול ראשוניים, עדיין לא הגיעה העת לחשבון נפש אמיתי.
"לא. העולם הערבי המזרח תיכוני עדיין לא בשל ולא ערוך לחשבון נפש מדיני וצבאי אבל סימנים ראשונים של תיסכול ואכזבה ניכרים בשיח הערבי בעקבות רצף 'הניצחונות' הערביים האחרונים. יש מי ששואל כיצד זה הביסה ישראל את כל אויבותיה הערביות", אמר אלעד.
הוא ציין כי פרשנים ערביים מצביעים על שורת כישלונות לאורך ההיסטוריה: "פרשנים ערבים שכבר שלפו את הסכינים הארוכות מצביעים על כך שהתבוסה הראשונה שהונחלה למדינות ערב היתה ברודוס 1948–1949 כאשר מדינות ערב שלא רצו את היישות הציונית נאלצו לחתום על הסכמי הפסקת אש 'הודנה' במסגרת הועדות לשביתת נשק".
"'עצם בגרון' כינו זאת הערבים. מאז 1949 ישראל הפילה את כל אויבותיה: עם מצרים וירדן היא חתמה על הסכמי שלום, עיראק הוכרעה במלחמה, סוריה הכריעה את עצמה במלחמת אזרחים וכבונוס חתמה על עוד הסכמי שלום עם איחוד האמירויות, בחריין, סודן, מרוקו ורשימה נוספת של מדינות בראשות סעודיה בדרך", הוסיף.
לדבריו, מציאות זו הביאה את העולם הערבי להכרה במצב החדש: "העולם הערבי נוכח לדעת כי ישראל נותרה בעימות רק מול מדינת טרור כאיראן או ארגוני טרור כחמאס, חיזבאללה ואחרים".
אחד הגורמים שהותירו רושם עמוק בעולם הערבי, לדברי אלעד, הוא עוצמתה האווירית של ישראל: "אבל הדבר שהרשים את הערבים יותר מכל הוא השליטה שהשיגה ישראל בשמי המזה”ת כולו. פרשני חצר ערבים שחיככו ידיים אחרי טבח 7.10 ציפו למכה של חיזבאללה מלבנון שתהרוס את צפון ישראל ומכה איראנית סופית שתהרוס את כל ישראל".
אלעד התייחס גם למעמדה של איראן, שלדבריו הפכה ללעג: "האיראנים הפכו מושא ללעג. יש פתגם בדווי עתיק שאומר 'פקרנא אלבאשא – באשא, תלע אל באשא – זלימה'. פירושו חשבנו שהאיש העומד מולנו כנשוא פנים הוא אכן כזה אבל הוכח שהוא כמו כולם, ככל האדם. לא היה צורך בפירוש. הכול 'הבינו' שמדובר ב'איראן החזקה שהשפילה את ישראל'…".
