גורמים המעורים בתהליך החשיבה, אמרו כי במסגרת הדיונים הפנימיים במטכ"ל ומול ראשי האגפים בצה"ל לבניין הכוח, הדגיש האלוף, שידוע כמומחה לתורה צבאית, את המושג הלם מערכתי (בגרמנית: Systemschock), מושג גרמני שהתפתח בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה בו הצבא היריב מאבד את היכולת לפעול בצורה מתואמת ויעילה כתוצאה ממכה או תקיפה פתאומית, מהירה ומדויקת שמטלטלת או משמידה את מוקדי ההשפעה והכוח המרכזיים של המשטר והצבא האיראני.
הלם מערכתי מדבר על שבר תודעתי וארגוני שיכול להביא לקריסת הפיקוד, השליטה, תקשורת במורל וכתוצאה מכך גם במוטיבציה של הכוחות להילחם. ברובד העליון ההלם המערכתי כולל שיתוק קבלת החלטות וגם אם הוא מנסה להוציא אל הפועל תגובות הן לא בהכרח יעילות נגד הכוח התוקף. הדרך להשגת ההלם המערכתי עוברת דרך הסתננות בנקודות התורפה של האויב ותקיפת המוקדים הרגישים. בדיעבד, זה בדיוק מה שקרה במכת הפתיחה של צה"ל באיראן ולאחר מכן במהלומות שהונחתו על משמרות המהפכה והצבא שמהם הופתעו מאוד האיראנים.
בשנה שקדמה למבצע באיראן, התחבטו בצה"ל כיצד לקדם את בניין הכוח לקראת מבצע עתידי נגד פרויקט הגרעין האיראני. יש לציין שבאותם ימים לא באמת היה שיח ערני על מבצע מידי באיראן. אבל ככל שחלף הזמן התקיימו יותר דיונים על המודיעין שהצביע על שינוי בהתנהלות האיראנית, האגרסיביות וההקצנה בגישה של המשטר בכל מה שקשור לפרויקט הנשק הגרעיני. כשהדיונים הפכו לתכופים ואסופת מסמכים מודיעיניים נערמה על שולחנו, הבין ברעם שזה עניין של זמן עד שתגיע הפקודה מהדרג המדיני לפעול ולכן המכה הראשונה בראייתו באיראן חייבת להפתיעה ולטלטל את המערכות.
אחרי ששרטט את המחשבות על הלוח, קיים התייעצויות ראשוניות, והחליט לכנס בתאריך 15.9.25 סדנא מטכ"לית בראשותו, ובמעמד נציגות מאגף התכנון, אגף המודיעין, מוסד, חיל האוויר, תקשוב, ומשרד הביטחון. ברעם אמר לבאי הסדנא בראשותו בכנות, כי הגם שהרעיון לתקוף מעל שמי טהראן כאילו מדובר בעזה או בביירות נשמע דמיוני ולא ישים לא רק בגלל הטווח מישראל אלא בעיקר בגלל עוצמת והיקף האיומים על כלי הטיס במרחב, הוא מתעקש שזה הכרחי כדי להביא הישג יוצא דופן במונחים היסטוריים נגד איראן. כאלו שיהדהדו בכל המזרח התיכון.
ברעם הדגיש כי הרעיון שלו כולל פגיעה במרכזי כובד של איראן, במסה ובקצב גבוה ואז אמר שבראייתו, "חיל האוויר צריך לפעול מעל טהראן ומערב איראן". אחד המשתתפים בדיון סיפר כי היו בדיון גורמים ש"נפלה להם הלסת או שחשבו שהוא העלה רעיון מוגזם ולא ישים". באותם רגעים היה ברור שנדרש לשכנע ולרתום את הגורמים השונים כולל את התעשיות הביטחוניות כדי שהרעיון יהפוך לתוכנית בתוך המבצע. משתתפי הסדנא הביעו את דעתם, וכל אחד התבקש להבליט ולשתף את היתרון היחסי שלו כדי שהרעיון יהפוך לתוכנית מבצעית שכבר אז הוגדרה כ"סודית ביותר" מאחר והרעיון שלה והמודיעין עליו הוא נשען היו רגישים ביותר.
