בתוכנית "המקור" של רביב דרוקר ששודרה אמש (חמישי) ברשת 13, נחשפה אחת האמיתות המרות והכואבות ביותר שידע הציבור הישראלי מאז תחילת המלחמה: החטופים שלנו, שנשארו במנהרות עזה, חלקם מתים, חלקם חיים בסבל בלתי נתפס, לא שבו לישראל לא רק בגלל חמאס, אלא בגלל ממשלת ישראל. ליתר דיוק: בגלל החלטותיו של בנימין נתניהו, שנכנע פעם אחר פעם לאיומים של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.
התמונה שהוצגה בתחקיר היא ברורה: עסקאות היו על השולחן שוב ושוב, חמאס הסכים להתפשר. חטופים יכלו להיות בבית עם יקיריהם, סבל גדול היה יכול להימנע. אבל ממשלה בראשות נתניהו, שהעדיפה הישרדות פוליטית על פני הישרדות אנושית, הפילה אותן בזו אחר זו.
דרוקר הושיב מול המצלמות, את גלנט שר הביטחון היוצא ואיזנקוט חבר קבינט לשעבר לראיון מקיף כדי להציג את ציר הזמן של עסקאות החטופים שהתבשלו ואלו שנפלו, לחיזוק הביא גם את הנציג מהצבא, אורן סתר, סגן יו"ר צוות המו"מ זה שטס לקטאר לשיחות.
וכדי שהביביסטים או ערוצי התעמולה של הממשלה, לא יגידו שכולם קפלניסטים, בעלי אינטרס פוליטי צר, ויבטלו את התחקיר במחי יד, הביא דרוקר גם את דובר מחלקת המדינה בממשל של ביידן, מתיו מילר, ואת ברט מקגרק שליח ארה"ב למזרח התיכון, בכירים שאין להם שום אינטרס פוליטי צר או אישי. להם אין כל סיבה או אינטרס לשקר.
והתמונה שנחשפת מהכתבה היא כואבת, מדאיגה ומקוממת ומציגה את המציאות הכואבת שמתרחשת גם בימים אלה. מציאות שרק בגינה נדרשת ועדת חקירה, בלי קשר לאירועי השבעה באוקטובר.
עסקה מופקרת – מיתוג שקרי
נפתח בעסקה הראשונה שהוצגה בתחקיר שממחישה את הציניות הקיצונית: חמישים חטופים שוחררו, בהם נשים וילדים, תמורת 240 אסירים פלסטינים, רובם המכריע גנבי רכבים, כך מסביר איזנקוט. עסקה שהייתה רגע של אור בחושך הנורא שלנו, עסקה שהצילה חיי אדם, נשים, ילדים. אלא שסמוטריץ' ובן גביר מיהרו לכנות אותה עסקה מופקרת.
איזנקוט אמר שיכולנו להוציא עוד חטופים, גם מבוגרים, פצועים, אבל לא הוצאנו. הסיבה? בן גביר וסמוטריץ' איימו לפרק את הממשלה. נתניהו, שהבין שחייו הפוליטיים חשובים יותר מחייהם של החטופים, העדיף להפיל את המשך העסקה על רקע תירוץ כלשהו עליו נשען.
במקרה אחר, עסקה שכמעט הבשילה לשחרור עשרה חטופים נוספים. נתניהו עצר הכול ובחר להודיע על כניסה קרקעית לרפיח, למרות שהמתווכים הבהירו לו שהכרזה כזו תגרום לחמאס לטרפד את ההסכם. כך היה: חמאס נסוג, החטופים נשארו במנהרות.
וכדי להצדיק את המחדל, המציאו נתניהו ותומכיו את מנטרת ה"עסקה המופקרת". עמית סגל דיברר את המסרים בערוץ החדשות המוביל, בן גביר וסמוטריץ' חזרו עליה שוב ושוב בתקשורת. גם כשמדובר היה בשחרור נשים תמורת גנבי רכבים, גם כשדובר על סיוע הומניטרי מינימלי, הכול הוצג כ"עסקה מופקרת". מתווכים בעסקה מסרו "יכולנו להביא עסקה תוך רגע, אבל הממשלה שמה מקלות בגלגלים." הציבור הוזן בסיסמאות, בזמן שהחטופים גוועו בשבי.
הסכמה דרמטית – ונסיגה פחדנית
אחד החלקים המדהימים ביותר בתחקיר נוגע לישיבת קבינט לאחר הכניסה לרפיח שסיכלה עסקאות להשבת חטופים. צוות המו"מ כבר היה מוכן להתגמש ולהציע מתווה חדש אחרי הכניסה לרפיח, שלושים עד חמישים אסירים לכל חטוף. אלא שאז התפרץ עימות חריף בין נתניהו לבין צוות המשא ומתן. נתניהו סירב לאשר את הגמישות, קבע שאין להם סמכות לנהל כך מו"מ, והמתווה קרס.
ואז, בישיבה דרמטית של קבינט המלחמה, התרחש מהפך: לפתע נתניהו עצמו הסכים למהלך מדהים, נסיגה מוחלטת מעזה, הפסקת אש קבועה, מתווה שבקושי ניתן להבדיל בינו לבין הצעות השמאל הרדיקליות ביותר. הלסת של גדי איזנקוט נשמטה. דרעי, דרמר, כולם היו מוכנים להתקדם. נתניהו אישר.
אבל אז, כמו תמיד, פגש נתניהו את שותפיו הקואליציוניים בן גביר וסמוטריץ'. בתוך שעות ספורות התחרט. במקום לעמוד מאחורי ההחלטה שהציג כ"שיקול לאומי", האשים את האחרים שתמכו בה. איזנקוט סיכם זאת במדויק: "זה קורה לו כל הזמן, הוא עושה שיקול נכון ואז מתחרט כשהוא פוגש את השותפים שלו".
כדי להמחיש עד כמה נתניהו מפחד משותפיו הקיצוניים מספר איזנקוט, איך נתניהו הורה בעברו לרמטכ"ל לשעבר ולקצינים לשקר לקבינט הרחב. לא לחשוף להם את ההסכמות שאליהן הגיע בפורום הצר, אלא לנהל בפועל מדיניות אחרת, כאילו ישראל מתנהלת בשני מסלולים מקבילים, אחד גלוי ושקרי, והשני סמוי ומנוהל בחשאי.
ביולי 2024, אחרי שנתניהו יצא במתווה חסר תקדים של פשרות, הועבר המסמך לממשל האמריקאי, וביידן הכריז בפומבי מול כל העולם כי ישראל מוכנה להפסקת אש ממושכת, כאילו מדובר בעמדה רשמית מאושרת.
זה היה רגע נדיר שבו גם וושינגטון וגם ירושלים הציגו קו אחד, כשבפועל ממשל ביידן החליט לסנדל את נתניהו להבטחות שלו כדי שלא יחזור בו. אלא שמי שידע את האמת הבין שמדובר במתווה שנתניהו עצמו גיבש והסכים לו, עוד לפני שהובא לאישור הקבינט הרחב שבו יושבים סמוטריץ' ובן גביר.
דובר בכיר בממשל האמריקאי תיאר את זה כרוטינה ישראלית: הממשלה מעלה תנאים, מחריפה אותם, ומייצרת בכוונה מכשולים בהמשך כדי לסכל את העסקה. המגמה הזו נמשכה גם כאשר ארצות הברית הפעילה לחץ כבד על קטאר ומצרים, והמתווכים הצליחו להביא את חמאס למצב של הסכמה.
שוב לרגע אחד נדמה היה שהושגה פריצת דרך היסטורית. אורן סתר, סגן ראש המל"ל לשעבר, אמר כי "יולי היה חודש כואב, חמאס היה במצוקה אמיתית ורצה לסגור עסקה". אלא שאז נתניהו שינה שוב את כללי המשחק. הוא הוסיף פרשנות מחמירה למתווה, יצא לתקשורת בהצהרה שישראל "תוכל לחזור ללחימה בכל עת עד להשגת כל מטרות המלחמה", וטרף את הקלפים. העסקה נפלה ויחד איתה נרצחו שישה חטופים ישראליים באכזריות במנהרות חמאס.
דרוקר ממשיך לפרוס את ציר הזמן. באוגוסט המו"מ התפורר לחלוטין, ואז אירע מה שנראה כנקודת השבר: שישה חטופים נרצחו במנהרות. דובר הבית הלבן מתיו מילר אצל דרוקר, התאפק לא לבכות מול המצלמות כשדיבר על הרצח האכזרי של הירש גולדברג והחטופים האחרים, שהיה נמנע אילו היינו מגיעים לעסקה. עסקה שנתניהו הפיל.
במילים אחרות: העסקה הייתה מלכודת חסרת תוחלת. הצהרותיו של נתניהו, ולאו דווקא עמדות חמאס, היו אלה שהפילו שוב ושוב את הסיכוי לחלץ את האזרחים.
השקר על קטאר
לצד עסקאות החטופים, התחקיר חשף עוד שכבת צביעות על הקשר עם קטאר. היום נתניהו מדבר על קטאר כמי ש"אינה מדינת אויב" כדי לסייע ליועץ שלו יונתן אוריך לצאת מפרשייה משפטית של חשדות חמורים. אבל המציאות שידועה לכולנו היא הפוכה – קטאר היא המממנת הראשית של חמאס, קטאר היא מדינת אויב מובהקת. היא זו שהזרימה לו כספים, ובכך חיזקה את הארגון שרצח, חטף ואנס ישראלים. והיא זו שמעוניינת שחמאס יישאר בעזה גם ביום שאחרי.
ולא רק זה: בכירים אמריקאים העידו שישראל עצמה ביקשה מקטאר להעביר את הכסף לחמאס. כלומר, ממשלת נתניהו היא זו שאפשרה לחמאס להתחזק כלכלית במרוצת השנים, ואז באה בטענות לעולם כולו.
עוד תרחיש הזוי שציג קשרים מעוותים בממשלה עם קטאר היה באוקטובר 2024: נכנס לתמונה מתווך חדש – מצרי, שמונה במיוחד כדי לתפור עסקת חטופים קטנה ומהירה, עשרה ימים של הפסקת אש תמורת ארבעה חטופים. קהיר האמינה שהפעם זה יקרה. ואז ההדלפה. מישהו דאג להעביר את הפרטים לקטאר. דוחא הציבה מתווה מתחרה, שלושים ימי הפסקת אש תמורת עשרה חטופים. בסוף שתיהן קרסו.
השאלה שמרחפת מאז: מי רצה להפוך את קטאר למתווכת הראשית ולהוציא את מצרים מהמשחק? גורמים מדיניים מספרים שלא בפעם הראשונה היה מי שניסה "לשכתב את מפת האזור", להפוך את קטאר מ"מדינה עוינת" לשחקנית לגיטימית, אולי אפילו מועדפת. ולמי בדיוק יש את הקשרים הקרובים ביותר לדוחא, והרצון לנקות אותה תדמיתית? לא קשה לנחש.
מה אמרו האמריקאים באמת
אחד הקטעים החזקים בכתבה היה עדותם של מתיو מילר, דובר הממשל של ביידן וברט מקגרק שליח ארה"ב למזרח התיכון. נתניהו אמר שוב ושוב בתקשורת: "אפילו האמריקאים מודים שהמכשול לעסקה הוא חמאס." אלא שהשניים הודו לראשונה מול עדשות המצלמה: המכשול האמיתי היה נתניהו עצמו.
"אמרנו את זה בינינו לבין עצמנו, מאחורי דלתיים סגורות," הודה מילר, "אבל לא בציבור. ראינו שסינוואר נסוג בכל פעם שחש משבר בין ישראל לארה"ב. לכן ניסינו לשדר חזית אחידה כלפי חוץ. אבל בפועל נתניהו הוא זה שהכשיל."
במילים אחרות: ארה"ב ידעה את האמת, אבל בחרה לשקר יחד עם נתניהו כדי לא לפרק את הברית. אבל השקר הגדול הוא לא כלפי המו"מ ולא כלפי חמאס, אלא מול הציבור ומשפחות החטופים שנזון עד עתה מהרושם המוטעה כי חמאס הוא המכשול לעסקאות.
מסמך שחור על לבן
בתחילת מאי הציג יורם חמו, המשנה לראש המל"ל, מסמך לקבינט. מסקנתו הייתה חד־משמעית: המלחמה נועדה לכישלון. "זו מלחמה טורית, אי אפשר לנצח את חמאס, כשיש חטופים שמונעים התקפה כוללת. צריך עסקה כוללת בהקדם." שבועיים אחר כך, חמו פרש מתפקידו. עוד קול מקצועי שנדם, משום שהאמת שלו לא התאימה לנרטיב של ראש הממשלה – הכרעת חמאס והחזרת חטופים.
כשמחברים את כל הנקודות, העסקאות שנפלו, ההצהרות המיותרות על רפיח, על צירים מיותרים שיכולנו לפי המלצת הגורמים הביטחוניים לכבוש מחדש אחרי עסקאות, השקרים על קטאר, ההנדסה התודעתית של "עסקה מופקרת", ההסכמה הדרמטית לנסיגה ואז החזרה לאחור, ההוראות לשקר לקבינט, הלחץ המתמיד של בן גביר וסמוטריץ', והשקר הגדול של נתניהו על עמדת האמריקאים, התמונה ברורה: הדם של החטופים על הידיים של חמאס אבל גם על ידיהם של ראש הממשלה וחבריו לקואליציה בן גביר וסמוטריץ'.
ואז הגיע ינואר 2025. נתניהו אמר שוב ושוב "נחכה לטראמפ", והחטופים ישבו במנהרות. חודשים עברו, עד שיצאה משלחת לדוחא. האמריקאים אומרים היום בגלוי: חמאס הסכים להסכם. וזה היה בדיוק אותו הסכם מהשולחן ביוני 2024, אלא שעכשיו היו פחות חטופים. חלקם נרצחו בשבי.
בתוך 48 שעות שני הצדדים התגמשו, העסקה נחתמה והחזירה חטופים לישראל. אבל גם היא לא שרדה. בחלקה השני, ישראל פוצצה את העסקה. "אנחנו רצינו את העסקה יותר מישראל," הודו דוברים אמריקאים. הם חשפו כי חמאס אף הציע עסקה כוללת להשבת כל החטופים תמורת סיום מוחלט של המלחמה. ישראל, בהובלת נתניהו, סירבה.
כך נפרס לו התחקיר בחודש אחר חודש, עסקה אחרי עסקה, החמצה אחרי החמצה. קווים אדומים שהוזזו שוב ושוב, מתווים שנולדו ונקברו, חטופים ששילמו בחייהם, ומנהיג אחד שידע להסכים, ואז להתחרט. הם ידעו, הם שמעו, הם קיבלו את כל המידע, ובכל זאת בחרו שוב ושוב להפקיר את החטופים. לא רק חמאס אחראי למותם; גם בירושלים התקבלו החלטות שהובילו ישירות לקבריהם.
ההיסטוריה נכתבת בימים אלה. משפחות החטופים ימשיכו להיאבק, הציבור ימשיך לדרוש דין וחשבון, אבל האמת כבר יצאה לאור: הממשלה שלנו לא רק שלא עשתה די כדי לשמור על אזרחיה – היא הוסיפה מחדל על מחדל כשלא עשתה הכל כדי להחזיר את החטופים, והייתה המכשול המרכזי להשבתם.
נתניהו, בן גביר וסמוטריץ' יכולים להמשיך לצעוק "לא ניכנע לטרור", להמציא עוד מנטרות על "עסקה מופקרת" או להאשים את חמאס. אבל העם יודע: מי שבאמת עיכב את העסקאות, מי ששיקר, מי ששם פוליטיקה מעל חיי אדם, אלה יישארו חתומים לנצח על מחדל מוסרי והיסטורי של הממשלה, שאין לו כפרה.
צוות המו"מ הוחלף ואין מי שיחשוף היום את כל השקרים של הממשלה
מאז, כאמור, נתניהו החליף את צוות המשא ומתן. ברגע שהבין שהשקרים שלו מתחילים להיחשף החוצה, דרך התקשורת, דרך ההדלפות, ושעלולים יום אחד לשמש נגדו ככתב אישום אם וכאשר תקום ועדת חקירה ממלכתית בעתיד. אז לכן הוא סגר את השורות.
היום המו"מ מתנהל בדלתיים סגורות, בידי אנשים ובראשם רון דרמר, שהאינטרס שלהם ברור: לשמור על נתניהו פוליטית, לא על החטופים ולא על טובת המדינה.
אבל רוח הדברים, כפי שמתאר דרוקר, ברורה לכל מי שעוקב: נתניהו לחוץ, נתניהו משנה עמדותיו מעכשיו לעכשיו, ונתניהו רואה בראש ובראשונה את טובתו האישית, את הישרדותו הקואליציונית, שלא חס וחלילה יפילו אותו סמוטריץ' או בן גביר, או שיציגו אותו כמי שמוביל לעסקאות "מופקרות".
לא בכדי, מרגע שהוחלף צוות המו"מ, לא הוחזר ולו חטוף אחד. יותר משמונה חודשים שלמים, ארוכים, מתמשכים וכואבים מאוד, שבהם כולנו כבר רואים את הסרטונים הקשים, את ההוכחות המוחשיות ממה שעובר על החטופים. כפי שחשפו רום ברלבסקי ואביתר דוד, התמונה ברורה עד כאב. דפוס קבוע. אי אפשר עוד לטעות. עסקאות אינן נופלות בגלל חמאס. תחשבו שוב.
