הבנקים חוגגים כל הדרך אל הבנק. אילו פרסומות מעולות יש לבנקים, באמת! כל אחת יותר נוצצת מהשנייה. פרזנטורים מהשורה הראשונה (מתה על עומר אדם), רק מעוניינים לפנק ולפנק. רק רוצים להעניק ללקוחות עוד ועוד הטבות, הנחות ומתנות. כיף. הכי מרגשות הן הפרסומות המיועדות למילואימניקים ולמפונים מאז 7 באוקטובר. אחרי האסון הועלו פרסומות כאלה בקצב מסחרר. עכשיו קצת פחות, זה תואם בדרך כלל את עצימות הלחימה.
בנק לאומי ארגן לזוגות מילואימניקים חתונה "על חשבון הבנק". הכל כלול. מזרחי טפחות הציע לחיילי מילואים ששירתו לפחות 90 יום, משכנתה עד 100 אלף שקל ללא ריבית והצמדה. בנק הפועלים שבר שיאי רגש עם חייל מאובק בשיחת וידיאו עם בני משפחתו, כשברקע ההמנון של יגל אושרי "לצאת מדיכאון". הוצעו הלוואות בתנאים נוחים, הטבות, דחיית משכנתאות, ייעוץ פיננסי מותאם אישית, הנחות על עמלות. כל פרסומת – בול בעין, בול בלב.
אבל בזמן שאנחנו מתרגשים מול המסך, הם מתרגשים ממספרים. ואלה מספרים בלתי נתפסים. חמשת הבנקים הגדולים ביחד רשמו ממש עכשיו, ברבעון השני של 2025, רווח נקי של יותר מ־8 מיליארד שקל. זו עלייה לעומת הרבעון הראשון של 2025, וגם לעומת התקופה המקבילה אשתקד. שנת 2024 הסתיימה עם רווחי שיא של כ־30 מיליארד שקל לבנקים.
בפירוט קל, ברבעון האחרון לבדו, בנק לאומי רשם רווח נקי של 2.6 מיליארד שקל (זינוק של כ־15%), הפועלים הרוויח 2.5 מיליארד שקל, דיסקונט עבר את המיליארד, והבינלאומי הוסיף עוד 637 מיליון. המשמעות ברורה. לא רק שהבנקים לא נפגעו מהמלחמה, אלא הם מצאו דרך להרוויח עוד יותר.
אבל הסיפור לא נגמר כאן. בנק ישראל אישר לבנקים לחלק 50% (!) מהרווחים כדיבידנד במקום 40% שהיו התקרה עד כה בתקופת המלחמה. אם איני טועה, עדיין לא הכריזו על סיום המלחמה, אבל בבנקים מתברר שכן. לא סתם אישרו להם, אלא שלא נמסרה על כך הודעה פומבית. כנראה כדי להימנע מביקורת ציבורית. הציבור נאנק תחת יוקר המחיה המאמיר, והבנקים מחלקים מיליארדים לבעלי מניות.
מי שומר עלינו?
נכון, יש גם בשורה: בעוד כמה חודשים יחויבו הבנקים להפחית עמלות בהוראת בנק ישראל. במקום עשרות שקלים בחודש, ייגבו כעשרה שקלים בלבד על חבילת מאה פעולות, וכל פעולה נוספת תעלה שקלים אחדים. בנוסף, ניתנים היתרים לבנקים קטנים וחדשים להתחרות בבנקים הגדולים והוותיקים, ולכן ייתכן שרווחי הבנקים יפחתו במעט בשנת 2026.
אבל אין מה לרחם על הבנקים. הם לא יוותרו בקלות, ויש להניח שימצאו את הדרך "לפצות" את עצמם. מי שמכיר את המערכת יודע שמה שהם יפסידו בעמלות – מן הסתם יגולגל עלינו בריביות גבוהות או בעמלות חדשות ויצירתיות. חשוב להדגיש כי איתנות ויציבות הבנקים הן אינטרס לאומי, אף אחד לא רוצה לראות בנק קורס. אבל בין קריסה לחגיגת רווחים מופרזת יש מרחק גדול, ובינתיים האחריות החברתית קיימת בעיקר בפרסומות. למה? כי אין באמת תחרות.
טכנית, המעבר בין הבנקים קל מאי פעם. בפועל, רוב הציבור לא עובר. למי יש כוח, למי יש זמן, ותמיד קיים החשש מבירוקרטיה מסובכת. תראו לי מילואימניק שחוזר הביתה אחרי חמישה סבבים ומתעסק בלעבור בנק. הבנקים יודעים זאת היטב, ולכן הם יכולים להמשיך לגזור קופון מבלי לחשוש מנטישה. המציאות נדיבה פחות מהמסך, ולכן הפרסומות – עם כל הרגש והנדיבות העצומה – הן בעיקר מהלך תדמיתי, חיבוק טלוויזיוני. ההטבות שניתנות הן נקודתיות, מוגבלות ומשתלמות לבנקים הרבה מעבר למשמעותן עבור הלקוחות.
רק השבוע התפרסם כי התמ"ג הישראלי התכווץ ב־3.5% ברבעון השני – אותו רבעון של רווחי ענק בבנקים. כלומר, המלחמה שגרמה למשק להצטמקות ולירידה חדה בצריכה, ביצוא, בהשקעות – לא הזיזה לבנקים. הם דווקא נהנים מכוח גובר בפעילות ליבה: ההכנסות מריבית נטו עלו, התיק היה פחות חשוף לסיכוני אשראי, והרווחיות שלהם רק מתחזקת. זה עוד לפני שהזכרתי את הגדלת תקציב המדינה בעשרות מיליארדים שאושרה השבוע, ותגרום לקיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה ולהגדלת הגירעון, שישליכו על הכיס שלנו. אנחנו משלמים יותר בשל הוצאות המלחמה, והבנקים מרוויחים יותר במלחמה.
אז מי שומר עלינו? בנק ישראל, שאישר הגדלת דיבידנדים? ועדת הכספים, שלא נראה שבאמת נכנסה עד עכשיו לאירוע? דרוש תיקון. דרוש דיון רציני בכללים ברורים לחלוקת רווחים בעיתות חירום. כדאי לחייב הפניה של חלק מהרווחים לטובת הפחתת עמלות וריביות, ולהעניק תשואה הוגנת יותר על פיקדונות. עד שזה יקרה – הבנקים ימשיכו לחגוג כל הדרך אל הבנק, ואנחנו נישאר עם פרסומות נוצצות ודמעות מול המסך.
