בזמן כתיבת שורות אלה עדיין לא ידוע מה תשיב ממשלת ישראל למתווכות על ההצעה החמה שעל הפרק. העיכוב הישראלי איננו סחבת חינם ולא ניסיון לטרפד את עסקת החטופים. מאחורי הקלעים מתנהל, במקביל לדיונים על העסקה החלקית, ערוץ נוסף של מגעים בנוגע לנשק של חמאס. המתווכים מפעילים לחצים על הנהגת הארגון כדי שתחדל להתקיים כגוף לוחם. זו סוגיה מרכזית שתעצב בשנים הקרובות את מציאות החיים ברצועה ותשפיע ישירות על ישראל. באופן מפתיע, ובניגוד לעבר, בחמאס מקשיבים לדרישה באוזן כרויה.
עוד לפני העיסוק בנשק, חשוב לזכור כי חמאס של הימים האלה איננה אותה תנועה שהכרנו, אלא גוף רצוץ ומוחלש. אומנם הזרוע הצבאית שלה עדיין משיבה מלחמה, אבל היא עושה זאת בפשיטות ספורדיות ולא ככוח מאורגן עם פיקוד ושליטה. כתוצאה מכך, נרשמה במשא ומתן התרככות בעמדותיה, המקילה על ישראל לקבל את ההצעה. ההתגמשות הזו ניכרת בסעיפים הקטנים והגדולים כאחד, ובראשם סוגיית הפסקת המלחמה. כבר שנה וחצי הם מתעקשים לקבל הכרזה ישראלית פומבית, ובצידה ערבויות אמריקאיות, כי המלחמה תופסק. הם יודעים שאין לבטוח בהבטחות מפי המתווכים בנוסח "יהיה בסדר". בפברואר השנה ישראל כבר הפרה את ההסכם וחזרה למלחמה אחרי שהתחייבה לפתוח במגעים להפסיקה.
עתה חוזר התסריט על עצמו כמעט במדויק, והנה חמאס איננה עומדת על רגליה האחוריות. לפי ההצעה הטרייה, תוכרז הפסקת אש בת 60 יום, חמאס תשחרר מחצית מן החטופים החיים וכמחצית מן החללים, וכבר ביומה הראשון ייפתחו שיחות על הפסקת המלחמה. שיחות, אבל לא הכרזה. מי לידם יתקע כי ישראל אכן תירתם בכנות וברצינות להפסקת המלחמה? איש לא מבטיח. אומנם הם קיבלו הבטחות כלליות מן המתווכים, וגם מן האמריקאים, כי ישתדלו בירושלים למען קיום ההבטחה. אבל בימים אלה אין מי שמסוגל למנוע מישראל לחזור ללחימה, לו רק תרצה. דונלד טראמפ הוא היחידי המסוגל לאלץ את בנימין נתניהו לעשות כן, אבל אינו רוצה.
נוסף על סוגיית המלחמה, חמאס התפשרה בסעיף האסירים. תחילה דרשו מנהיגיה כי תמורת עשרת החטופים ישוחררו 200 אסירי עולם. במהלך המגעים הם התפשרו על 140 או 150 אסירים עולם, והשאר יהיו אסירים השפוטים לתקופות שונות. הם התפשרו גם על אזורי ההתבססות של צה"ל במהלך הפסקת האש. צה"ל ייסוג אומנם מריכוזי האוכלוסייה ברחבי הרצועה, אבל לא למרחקים שאותם דרשו ראשי חמאס, אלא קצרים מהם.
בהצעה נקבע כי ביום הראשון ישוחררו שמונה מבין עשרת החטופים החיים, ובאותו יום ייפתחו שיחות על הפסקת המלחמה. כמו בינואר, שוב מדובר בהסכם דו־שלבי, שבו החלק הראשון ברור ומוסכם, ואת השני ילבנו עם כניסת הראשון לתוקף. שאלות גדולות מחכות לצדדים בשיחות הללו – האם צה"ל ייצא לגמרי מן הרצועה, כפי שדורשים הפלסטינים? מי ינהל אותה מעתה ואילך? וכמובן שאלת הנשק.
תשלום שעליהם לפרוע
חמאס קיבלה הבטחה כי ישראל אכן תיגש לשיחות, אבל איש אינו מבטיח לה כי הן יבשילו לידי הסכמות. אין דבר קל יותר עבור ממשלת ישראל מאשר לביים מחלוקת או פיצוץ בשיחות. אז מדוע הם הסכימו? "חמאס בלחץ אטומי", אמר השבוע נתניהו בסרטון שפרסם. לא היו אלה דברי תעמולה או סיסמה נבובה. חמאס אכן נדחקה לפינה כפי שלא הייתה מעודה. כמו בתמונת ראי, גם אצלם מקשים כולם על ההנהגה בשאלה מהי התוכנית ליום שאחרי, ולאן הם מוליכים את הציבור אחרי השנתיים המרות.
בשבוע האחרון שהה צוות המשא ומתן של חמאס בראשות ח'ליל אל־חיה בשיחות בקהיר על העסקה. קציני המודיעין המצרי הרביצו בהם תוכחה ללא הרף. "הישראלים רציניים בכוונתיהם לכבוש את עזה", אמרו להם. "לאן בדיוק אתם חותרים, האם לא הספיקו לכם היקפי החורבן עד כה?". "אין שום כוח בימים אלה", הבהירו להם המצרים – "שיבלום את הישראלים אם ברצותם להמשיך להרוג, להגלות ולהרעיב". כל הגורמים או השותפים שחמאס סמכה עליהם כי יבלמו את הלחימה – אכזבו. מהבית הלבן, דרך חיזבאללה והחות'ים, האבידות שגרמו לצה"ל ועד הקמפוסים במערב.
אל המתקפה ב־7 באוקטובר יצאה חמאס עם חזון מרחיק לכת. היא רצתה לטלטל את היחסים בין ישראל לפלסטינים באופן שיבלום את קטר הנורמליזציה (הסכם עם סעודיה כבר היה מונח על השולחן), ויוביל בהשתלשלות נסיבות לשיח מחדש על הקמת מדינה פלסטינית. סנוואר ואנשיו הניחו כי חבריהם בציר ההתנגדות יצטרפו אליהם למלחמה אזורית. הם בנו בעיקר על חיזבאללה והאיראנים, ואיתם על סוריה של אסד והחות'ים. אם ישראל לא תוכרע, חשבו ראשי חמאס בעזה, לפחות ייווצרו מחדש תנאים שיאלצו אותה לשאת ולתת ממקום של חולשה על הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
אבל התוכנית השתבשה כבר בשעותיה הראשונות. חמושי חמאס שכחו את תפקידם האמיתי והחלו לטבוח ללא רחם בתושבי העוטף, ופורעים צמאי דם ובצע כסף באו בעקבותיהם. היא המשיכה להשתבש גם בשעות ובימים שאחר כך, כאשר התברר כי חיזבאללה ויתרה על ההזדמנות הבלתי חוזרת לכבוש אזורים נרחבים בגליל. אסד נמנע מלטבול ידיו באש, ואיראן הגיבה כמי שכפאה שד ושלחה את האחרים להקיז דם.
חמאס אומנם הנחילה מפלה צבאית לישראל בשבת ההיא, אבל גם ביזתה את עצמה באופן חסר תקנה וגילתה את האמת המרה. אומנם נסראללה שלח את כוחותיו להיהרג, והחות'ים תרמו יפה את שלהם, אבל סנוואר ציפה להרבה יותר. הוא חשב כי ציר ההתנגדות, אם יפעל במלוא עוצמתו ובהינתן האות, יוכל להכות אנושות בישראל. הוא סמך עליהם יותר מדי. אז אנה אתם מוליכים אותנו, תוהים כלפי הנהגת חמאס המבקרים מבית, וכן מוחמד דחלאן, ממקום מושבו באבו דאבי, שנציגו השתתף בשיחות קהיר בשבוע האחרון. גם בצד הפלסטיני סבורים כי המלחמה מיצתה את עצמה, וכל הישג שתרשום חמאס לא ישנה את תוצאותיה.
מחיר הדמים עבורם כבד מנשוא. מדי יום נהרגים בתקיפות צה"ל ברצועה, בממוצע, בין 10 ל־20 בני אדם. לא כולם מחבלים. חלקם ילדים ונשים, או אזרחים שנקלעו בטעות לזירת תקיפה. מצב המזון אומנם הוטב בשבועות האחרונים, בעקבות פעילות בינלאומית מוגברת של הכנסת משאיות והצנחה מהאוויר, אבל המחסור עדיין מורגש היטב. לא רק במזון, אלא גם בתרופות ובשירותים בסיסיים. ומעל לכל, רצועת עזה נראית כמו באחרית הימים. את כל זה מגישים לחמאס ידידיה כחשבונית שאותה יש לפרוע.
ימים גורליים
ישראל הצהירה פעמים רבות לאורך המערכה כי צה"ל לא יקבל פקודת עצירה כל עוד חמאס אוחזת בנשק. ככל שחולפים הימים, חמאס מוכנה לשקול ויתור על הנשק והצלת העם מהמשך הסבל. על השלטון בעזה הם כבר ויתרו מזמן, ביודעם שאין להם סיכוי לדבוק בכיסא ולהישאר בחיים.
במסגרת השיחות עם המצרים אמרו ראשי חמאס, שאם הם ייענו לדרישה בחיוב, ברצונם למסור את הנשק למצרים או לצבא ערבי כלשהו, ולא לישראל. כדי שלא ייראה הדבר כהשפלה. למרות זאת, הם עדיין לא אמרו "רוצה אני".
הדיונים על כך נדחו למגעים שייפתחו עם כניסתו לתוקף של הסכם 60 הימים. יהיה זה הסעיף המרכזי בשיחות. הם יגיעו אליהן כשעל כתפיהם מונחות כל אבני הריחיים שאפשר להעלות על הדעת. לחץ מבית, מחוץ, מורל ירוד, חולשה מבצעית ואויב שמאיים לטרוף את מה שנותר ממנה. בגלל שאלת הנשק, מעכבת הממשלה את תשובתה למתווכים בנוגע לעסקה החלקית. בירושלים רוצים לגרום לחמאס להתבוסס עוד קצת במיץ בטרם תיהנה מן ההפוגה. הלחצים הללו מתוכננים היטב, והם מתווספים ללחץ המצרי והטורקי שמטרתו להביאם להחלטה הרצויה.
השבוע פורסם, מפי מקורות צבאיים, כי צה"ל מגייס 60 אלף חיילי מילואים למבצע בעזה (אולם לא מיד, אלא בעוד עשרה ימים). שלשום פרסמה לשכת ראש הממשלה כי נתניהו הורה להשתלט על מעוזי הטרור בלוח זמנים קצר יותר. לאורך השבוע חזר נתניהו כמה פעמים על חמשת התנאים שלו להפסקת המלחמה. את התפרקות חמאס מהנשק הציב במקום הראשון.
במקום החמישי דרש ממשל חלופי שאינו חמאס ולא הרשות הפלסטינית. כך מוצע בתוכנית המצרית. כל השאר הם תנאים מתקבלים על הדעת. דיפלומט זר, הבקיא ביחסי ישראל עם הפלסטינים, קבע באוזניי נחרצות כבר לפני כמה חודשים: "חמאס כבר גמורים, הם פשוט אינם יודעים את זה". גם בירושלים חושבים כך. גם בקהיר ובבירות אחרות באזור. אלה ימים שבהם נקבעים גורלות. גורלם של החטופים ושל המוני עזתים, שחייהם תלויים בין שמיים לארץ.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
