הקלטות הגרסה של אלוף במיל' אהרון חליוה, שהיה ראש אגף המודיעין בצה"ל בבוקר שבעה באוקטובר 2023, הן מסמך עיתונאי מרשים ומרתק. אומנם מרבית החומר שעלה בהקלטות כבר הוצף באופן כזה או אחר, בדגש על תחקירי הליבה של צה"ל וכן בשיחות של גורמים שונים במערכת הביטחון והמערכת הפוליטית הישראלית. אבל יש משהו בהקלטות שנשמעו בליל שבת שהכניסו אגרוף לבטן לכל אחת ואחד בישראל.
הרמטכ"ל לשעבר רא"ל (במיל') הרצי הלוי, וגם כמה מבכירי המטכ"ל של שבעה באוקטובר 2023, אמרו בכמה הזדמנויות בתום סדרת תחקירי הליבה את הדברים הבאים: "אם היינו מוצאים משהו אחד שכשל שלא עבד, אם היה ניתן להצביע על גורם אחד שלא פעל נכון ושלא ראה את הדברים נכונה – היה קל לתקן. אבל זה לא מה שקרה כאן".
ההקלטות האלו והתחקירים של צה"ל והשב"כ מנסים לעשות סדר. ראשית, לכל חובבי הקונספירציה – ההקלטות והתחקירים שוללים דרמות ארוטיות בחדר המיטות של ראש אמ"ן והזמרת קרן פלס. הפנטזיה החולנית והמרושעת של מכונת הרעל ניסתה ליצור נרטיב ציני ללא גבול.
שנית, ברור כשמש כי הקונספירציה על בוגדים מקרב בכירי המערכת הביטחונית היא עוד הזיה חולנית של מכונת הרעל. והכי חשוב, וכדאי לשנן זאת – גם אם היו מעירים את כבוד ראש הממשלה בשתיים בלילה, בארבע בבוקר או בחמש בבוקר, הוא לא היה משנה כלום ושום דבר. העובדה הבסיסית היא שהעירו את ראש הממשלה בשש וחצי בבוקר, והוא לא הצליח להשפיע על מניעת מעשי הטבח שהתרחשו ברובם ביישובי העוטף ובמתחם פסטיבל נובה, מהשעה 07:30 בבוקר ועד 12:30 בצהריים.
הבעיה הגדולה של ישראל כרגע היא שעדיין לא למדנו כלום ושום דבר ממחדל אוקטובר 73', כמו שאנחנו לא רוצים ללמוד כלום ממחדל אוקטובר 2023. בשני המקרים מדינת ישראל הגיעה לאסון כשהיא זחוחה, כשההנהגה הפוליטית שלה מנותקת מהמציאות הביטחונית, המדינית, וחברתית. שהדרג הצבאי לא ידע לקרוא את התהליכים שנבנו לו מתחת לאף. בקיצור, שראל התנהלה בקונספציה מבלי יכולת ליצור מנגנונים מתריעים.
בכמה נושאים מצבה של ישראל של אחרי שבעה באוקטובר קשה הרבה יותר ממצבה לפני האסון, וההקלטות של אלוף חליוה מצביעות על כך. ראשית, האשמים בקונספציה הם אנשי הצבא, השב"כ, המוסד והמל"ל. כולם היו שותפים לתפיסה כי חמאס מורתע ושהכסף הקטארי יקנה שקט. אבל החמאס לא היה מורתע, והכסף הקטארי שימש רק למטרה אחת – התחמשות החמאס. ישראל בעיוורון שלה לא ראתה שחמאס הופך מארגון טרור לצבא טרור, והיא אף סייעה במימון של כך.
הדרג המדיני, והעומד בראשו ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא אשם מרכזי במחדל לא פחות מאנשי הצבא והביטחון – ואף יותר. האחריות הכוללת על המהלכים המדיניים והצבאיים היא על הממשלה ועל העומד בראשה, גם בתפיסת ההגנה וגם בתפיסת ההתקפה.
העובדה שבנימין נתניהו וממשלתו נמצאים בפוזיציה של הדחקה באשר לחלקם בכישלון היא התנהלות רופסת של אנשים פחדנים. אבל החמור מכך הוא שחלקים גדולים מהציבור, משיקולים שאינם ענייניים, מגבים את הרפיסות הזאת. וכאן הבעיה הקשה של ישראל, העובדה שהיא מסרבת להכיר בדברים שהובילו למחדל ואף מסרבת לקיים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הדברים.
כדי להימנע מכל זה ומקבלת אחריות על האסון הגדול ביותר של העם היהודי מאז השואה, המערכת שכשלה ממשיכה אחרי האסון לפרק את מוסדות האכיפה, המשפט, הצבא והמודיעין, באופן שמייצר צו פירוק למדינה.
ישראל חזרה מהר מאוד לפלגנות בדיוק כמו שהיה בתקופת "הפנתרים השחורים" ב-1973 וכמו שהייתה בימי "המהפכה המשפטית". היא חזרה לזחיחות כמו שהייתה אחרי מלחמת ששת הימים ב-1967. ועכשיו אחרי הניצחון על חיזבאללה, פירוק המשטר בסוריה והמבצע המוצלח באיראן – ישראל ממשיכה להתנהל עם דרג מדיני כושל ורשלן. שר הביטחון מונע פגישות עם הרמטכ"ל שלו, בדיוק כמו שראש הממשלה נתניהו נמנע לפני שבעה באוקטובר לשמוע את ההתראות של בכירי מערכת הביטחון ונמנע מלהיפגש איתם.
אלוף חליוה אמר באופן ברור וחד כי הוא אשם באסון. אבל האסון שנחת עלינו בשבעה באוקטובר הוא בסדר גודל תנ"כי. במקרה הזה לכישלון אבות ואמהות רבים, ויש מקום להרבה מאוד אשמים לצידם של אהרון חליוה, ירון פינקלמן, רונן בר והרצי הלוי.
הגיע הזמן שמדינת ישראל תתייחס לתמרורי האזהרה, תתבגר ותקבל אחריות. ראשית, היא צריכה להתאחד כולה במטרה להקים כאן ועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט עליון שיבחר נשיא בית המשפט העליון. אחרי זה יש עוד הרבה מה לתקן כאן, ולא רק בהתנהלות של הצבא והמודיעין.
