1 כשהיינו ילדים, וזה היה מזמן, אהבנו לקרוא את סיפורי המערב הפרוע, שהיו מתפרסמים בחוברות שנמכרו בקיוסקים ברחבי העיר. שמותיהם של גיבורי הילדות של פעם לא יאמרו לילדים ולנוער של היום כלום, אבל אז, באותם ימים, לא היה מי שלא ידע מי אלו ביל קרטר, בוק ג'ונס ווינטו ויד הנפץ.
בימים אלו, כשגיבורי התרבות של הילדים והנוער הם מודחי "הפח הגדול" וכוכבות רשת מנופחות שפתיים וזמרים של שירים עם מילים רדודות – מצאתי את עצמי מתגעגע לגיבורים של פעם.
מרחף על כנפי הדמיון ראיתי את איתמר בן גביר כשריף הקשוח, את דוד אמסלם כשיכור של העיירה, את טלי גוטליב כמנהלת הבר המקומי, ואת הגדול מכולם, בנימין נתניהו, כאיש שמגיע למערב הפרוע לעשות סדר, לחסל את האינדיאנים האכזריים שמקרקפים גולגלות, אונסים נשים ורוצחים ילדים. הוא, "המושיע", מגיע רכוב על סוסו והופך את המצב בחוכמתו ובאומץ ליבו.
אוי, איזה געגועים לימים ההם. אני מוזג דאבל וויסקי ומנסה לראות מבין אדי האלכוהול איך התמונה הייתה נראית אילו היינו כיום במערב הפרוע:
השמש שקעה לאט מאחורי דיונת חול ענקית, והאור האדמדם צבע את השמיים בצבעי דם ונחושת. רוח יבשה נשבה, והביאה איתה ריח אבק שריפה.
בקצה השביל, רכוב על סוס מדהים במראהו, נראתה דמותו של בנג'מין קיד – השולף הכי מפורסם של המזרח התיכון, כשהוא עושה את דרכו אל פאתי העיר ההרוסה עזה. שמו של בנג'מין קיד הלך לפניו בכל עיירה, בכל מחנה פליטים ובכל שוק עזוב. השמועה שלפיה האקדוחן חסר הרחמים החליט לחסל את עזה הבריחה את התושבים, שיצאו לכיוון אזור שמורת המואסי, שם הובטח להם שיקבלו מזון ומים ובמקרה הטוב גם אוהל לישון בו.
עיניו הצרות, חבויות מתחת לכובע רחב שוליים, סקרו את האופק. לפניו נפרשה מכלאת הרוצחים – עזה – מקום שבו כל שודד, פורע חוק ושכיר חרב מצא לו חור להתחבא בו. בנג'מין ידע: אין כאן משא ומתן, אין כאן "לשבת ולדבר". כאן, או שאתה קובע את החוקים – או שהם קובעים אותך.
הוא עצר את הסוס, ובעוד האבק מתפזר סביבו, שלף מכיס מעילו בקבוקון שטוח, לקח לגימה של וויסקי ופנה לצוות הרוכבים שהקיף אותו. ״חברים", קולו היה נמוך אך חתך את האוויר כמו סכין, "הגיע הזמן לכבוש. העיר הזו עומדת לשנות בעלים".
כמה דמויות יצאו מבין הריסות הבתים, ידיהם אחזו בנשק מאיים, עיניהם בוחנות את הזר שאיים לכבוש את עירם. בנג'מין לא חיכה, תוך שניות נדמה היה שהערב עצמו התפוצץ ביריות – הדהוד מתכת וצרחות נבלעו ברוח המדבר. האירוע הסתיים אחרי כמה שניות. הגוויות שהיו שרועות, מרוססות, נטולות חיים, הוסיפו עוד נקודות לגיבור־העל בנג'מין קיד.
כשאבק הקרב שקע, בנג'מין ישב על מדרגות אחד הבתים ההרוסים, שלף סיגר קובני משובח, רחרח, קטם את קצהו, הצית וסלסל עשן בהנאה. לוחמיו הנועזים של בנג'מין קיד הובילו בשיירה, כמו עדר בקר, את הנשים, הזקנים והילדים של עזה לאתר פינוי ענק.
שבוע אחרי, עזה הנטושה התמלאה באקשן. קבלנים ויזמים הגיעו לעיר הנטושה, אדריכלים עם מפות הסתובבו עם עוזריהם וחילקו הנחיות, אנשי גינון וביוב עברו מרחוב לרחוב, מסמטה לסמטה והכינו את התוכניות לתשתיות עתידיות.
בנג'מין קיד המשיך במסע הכיבוש שלו, עיר אחרי עיר, מחנה פליטים אחרי מחנה פליטים, הוא הבטיח שינקה את רצועת עזה מ"האינדיאנים האכזריים", כדבריו. כהרגלו, עמד במילה שלו. אל כל מקום שממנו פונו או חוסלו התושבים המקומיים, החלו להגיע המתיישבים החדשים, חלוצים יהודים עם נשותיהם וטפם, חדורים באהבת הארץ, מאמינים בכל מאודם בארץ ישראל השלמה, מהים עד הנהר, נושאים תפילה להקמת בית המקדש במהרה בימינו. אווירת קדושה שררה ברחבי רצועת עזה המטוהרת והמתחדשת.
המנהיג האמיץ לא נח דקה. אחרי שהשלים את הכיבוש והטיהור בעזה, החל במבצע טיהור פנימי של אנשי שמאל, קפלניסטים, קציני צבא בכירים שלא כרעו ברך, אנשי תקשורת שהפעילו את ערוצי התבהלה, בכירי מערכת המשפט שלא סרו למרותו, ומנוולים אחרים.
המלחמות של המנהיג נמצאות בעיצומן, יש לו לא מעט מכשולים בדרכו להיות השליט הבלעדי הכל יכול של ארץ הקודש, יש מקורבים שלו שיודעים ללחוש שהחלום הגדול שלו יתממש כאשר יומלך למלך ישראל, רעייתו שרה תוכתר למלכה, ובנו יאיר ליורש העצר.
2
בהמשך ישיר לטקסט ההזוי שכתבתי, אני נזכר בשיר שכתב היוצר שלומי שבן, ששמו "תמונה משפחתית עם ראש הממשלה". הנה הוא לפניכם.
נדמה שהוא עשוי משעם
לפעמים אינך מבדיל
האם הוא אל או צל או רוח רפאים של איש רגיל
כשהוא צוחק אתה מזיע
מעל דפי החינמון
עינו שלוחה תמיד מעבר לכתפו של ההמון
אבל הוא ראש הממשלה שלך
ואתה יודע מה אומרים
עדיף ללכת עם הרוב
כשהתעקשת, זה נגמר לא טוב,
חבר
ראש ממשלה לא בוחרים
הגבירה עוד מתביישת
במה שנשבעה שלא אשמה
שני ילדיו סתומי ארשת
וגם מהם אתה תשמע
הנה הוא כבר על הבימה
היום נוטה להעריב
הוא מתחמם, היא מתאפקת כשמתכוננת לתקריב
אבל היא ראש הממשלה שלך
ואתה יודע איך אומרים
עדיף לא להפר סדרים ולהזיז הרים
רק כדי להיזכר
ראש ממשלה לא בוחרים
אתה חומק מן האישה
מתגלה בבלרוס
והוא כבר שם, מגיח מן האפלולית של כל ערוץ
הוא מדבר איתם עליך
עיניו קטנות ורועשות
כן, גם בגיהינום הוא יעשה לך בושות
אבל הוא ראש הממשלה שלך
לא משנה מה הם אומרים
כי בחדרי החדרים של השנאה שלך אל מי אתה חוזר?
ראש ממשלה לא בוחרים
אתה תראה לי דמוקרטיה
ואני אראה לך
איך בחמש דקות הפכת לגולה בארצך
זוכרת איך שהתחבקנו תחת רקיע אדמדם?
כשהאוויר נשטף בפחד והמדרגות בדם
את בכית, זה ראש הממשלה שלי
אבל היינו צעירים
וזה מזמן כבר לא כואב לי
ולרוב אני לא חושב על זה יותר
ראש ממשלה לא בוחרים
