על פי דיווחים בתקשורת, הרמטכ"ל, רב־אלוף אייל זמיר, התנגד נחרצות להחלטת הקבינט לכבוש את עזה. הוא העלה מספר טענות מרכזיות נגד התוכנית:
- סיכון חיי החטופים – זו הייתה אחת הטענות הבולטות והחריפות ביותר שהועלו. זמיר טען כי כניסה קרקעית משמעותית לעיר עזה תסכן באופן ישיר את חיי החטופים. על פי הדיווחים, הוא אמר בקבינט כי "אינו מוכן לסכן חיי חטופים", ואף עקץ את השרים באמירה: "אתם יכולים להסיר את השבת החטופים ממטרות המלחמה" אם התוכנית תאושר.
- שחיקת כוחות – הרמטכ"ל הזהיר כי כיבוש עזה יגרום לאבדות כבדות לכוחותינו ולשחיקה קשה של כוחות צה"ל, ובעיקר של כוחות המילואים שכבר נלחמים זמן רב.
- היעדר מענה לאוכלוסייה האזרחית – זמיר התעמת עם שרים בנוגע להיעדר מענה הומניטרי הולם לאוכלוסייה אזרחית גדולה שצפויה להתפנות, והדגיש כי "הכול יהיה מורכב".
- נזק ליחסים הבין־לאומיים – זמיר טען שכיבוש עזה יגרום לנפגעים רבים בקרב האוכלוסייה העזתית, דבר שיסב לישראל נזק קשה ביחסיה עם מדינות העולם.
- משך המבצע ומשאבים – לדבריו, כיבוש עזה עלול להימשך גם כמה שנים, ולצה"ל אין יתרת כוחות לשם כך.
- הצעה חלופית – הרמטכ"ל הציע חלופה לכיבוש שכללה כיתור הרצועה ופשיטות נקודתיות, אך הצעתו נדחתה על ידי רוב שרי הקבינט שטענו כי היא לא תביא להכרעת חמאס.
בסופו של דבר, למרות התנגדותו, דווח כי הרמטכ"ל אישר את "הרעיון המרכזי" לתוכנית הכיבוש של עזה, והצבא החל להיערך ליישומה. עם זאת, העימותים החריפים בינו לבין השרים נמשכים ומתבטאים גם במחלוקות פומביות סביב נושאים נוספים.
ואני שואל את הרמטכ"ל: היכן האומץ המוסרי, המצפוני והערכי שלך? בסופו של דבר אתה מוכן להוביל את כוחות צה"ל לכיבוש עזה – וזאת בניגוד לכל מה שאמרת. רמטכ"ל שמוכן להוביל את צה"ל לאסון ולכישלון שהוא יודע עליו מראש, אינו ראוי להיות רמטכ"ל. אין לאייל זמיר עמוד שדרה ואומץ ללכת עם האמת שלו, לעמוד מול ראש הממשלה והקבינט ולהגיד להם את האמת העירומה: צה"ל במצבו הנוכחי לא יכול להכריע את חמאס. במידה שאינם מוכנים להקשיב לו – עליו להניח את המפתחות וללכת.
בנוסף לכל אלה, המשך המלחמה בעזה יעלה למשלם המיסים מיליארדי שקלים ויגרום לבור כלכלי ענק שלא יאפשר את שיקום הצבא, שאינו מוכן באופן מוחלט להתמודד עם האיומים הצומחים במהירות במעגל הראשון, השני והשלישי. כמו כן, לא יתאפשר שיקום הרפואה, המדע והחינוך; שיקום אלפי פצועי נפש ופצועים פיזית; ושיקום יישובים, בתים ורחובות שלמים שחרבו מטילים של חיזבאללה ואיראן, וכן של יישובי עוטף עזה שנהרסו בהתקפת חמאס.
מי ינהל שני מיליון עזתים? למדינת ישראל אין משאבי כסף וכוח אדם לכך. החמור מכולם הוא הפיצוץ החברתי הפנימי, שרק הוא לבדו מרסק את המדינה. אנחנו שועטים במדרון חלקלק לעבר התהום, ואין לנו מנהיגות ראויה שיכולה לעצור את כדור השלג ולשנות כיוון. רק החלפתה באופן מיידי יכולה להציל את המדינה.
