בבוקר, כשהעיר עוד מתעוררת, השמש חודרת בין צמרות הפיקוסים של שדרות בן גוריון וכתמי אור נופלים על שביל האופניים. ריח קפה טרי בוקע מהקיוסקים, זוגות צעירים עם עגלות ורוכבי אופניים חולפים בשקט בדרכם מהכיכר אל הים וכאלה שסיימו את מנת הספורט היומית חוזרים מהים. זו השגרה כאן שקטה, ירוקה, בלב העיר הכי רועשת בארץ.
שדרות בן גוריון, בלב מרכז תל אביב, הן הרבה יותר משדרה המחברת בין כיכר רבין לכיכר אתרים ומשם לחוף הים. עד שנת 1974 הן נקראו שדרות קרן קיימת (קק"ל), על שם הארגון שרכש את הקרקעות שעליהן נבנתה העיר.
אחרי פטירתו של דוד בן גוריון, ראש ממשלתה הראשון של ישראל, שונה שמה כהוקרה, בין היתר משום שביתו הצנוע, בסגנון הבאוהאוס, נמצא כאן. היום בית בן-גוריון נמצא בתחזוקה ושימור ובנתיים אפשר ליהנות מהפעילויות בהזמנה מראש באתר האינטרנט והכניסה מרחוב לסל. הפסלים של פולה ודוד בן גוריון שנמצאים בשדרה, נראה כאילו משקיפים על השיפוצים ובודקים כיצד הם מתקדמים.
לאורך השדרה פזורות פינות ישיבה מוצלות ובתי קפה קטנים. “אני מגיעה לכאן כל בוקר לפני העבודה לשתות קפה,” אומרת נועה, תושבת השכונה. “זה השקט שלי לפני שהעיר מתעוררת באמת”. ליד קיוסק ותיק, דניאל, סטודנט לאדריכלות, לוגם אספרסו כפול ומביט סביב: “העצים האלה הם השראה. הם נותנים תחושה שאתה בעיר, אבל גם בתוך יער קטן משלך".
אבל לא הכל כאן תמיד היה שלווה. ב־21 במרץ 1997, ערב חג פורים, אירע בקפה "אפרופו" שבבית חנה פיגוע התאבדות קשה: שלוש נשים נרצחו, אחת מהן בהיריון, וכ־48 נפצעו. היום, לצד פינות הקפה והספסלים, ניצב שלט שמזכיר שלמקום הזה יש גם פרקים כואבים.
“אני גר כאן כבר שלושים שנה”, אומר שאול, אחד מתושבי הרחוב. “ראיתי את השדרה משתנה, פעם היו פה פחות בתי קפה ויותר שכנים שישבו אחד עם השני. היום זה יותר מסחרי, אבל עדיין יש פה נשמה". לצידו, דברה, יהודיה מצרפת, עוצרת לצלם: “הגעתי במקרה, ועכשיו אני לא רוצה לעזוב".
מאיה, בריסטה באחד הקיוסקים, מספרת שהלקוחות הקבועים הם חלק בלתי נפרד מהאווירה: “אני מכירה את ההזמנה של כל אחד מי שותה כפול קצר, מי עם סויה, ומי מוסיף קינמון. השדרה היא כמו סלון פתוח לכולם״.
עובד באחד משני מקומות השייקים המפורסמים שבשדרה על פינת דיזנגוף שניהם, מחייך כשהוא מדבר על האווירה: “פה תמיד מרגיש קיץ. אנשים באים אחרי ריצה, רכיבה או סתם טיול, לוקחים שייק ויושבים בצל בשדרה״.
שדרות בן גוריון מצליחות לשמור על איזון נדיר בתל אביב מקום שבו ההיסטוריה פוגשת את שגרת היום, שבו אפשר לשבת על ספסל עם כוס קפה, לשוחח עם שכן, או פשוט לתת לזמן לחלוף לאט יותר.
