אמירה אורון גם התייחסה להבדל בדעת הקהל המצרית לבין התקשורת הרשמית כלפי חמאס: "בשיח הציבורי במצרים הייתה תמיכה ועידוד לזוועות ה-07/10 והם קראו לזה אפילו 'מוקאוומה' – התנגדות בערבית. לאט לאט, מזה יותר משנה, הרבה מאוד פרשנים ועיתונאים בכירים מגנים את חמאס והמטירו עליו אש", מספרת אורון. "השיח התקשורתי במצרים כיום מבקר את חמאס ומטיל עליו את האשמה על מה שקורה ברצועת עזה ולסוגייה הפלסטינית, אשר עלולה להיעלם – לטענת המצרים".
כמו כן, אמירה אורון הסבירה מדוע דבריו של ח'ליל אל-חיה הסעירו את המצרים: "כעיקרון, חשוב לדעת שהסיוע ממצרים נכנס לרצועה בתיאום עם ישראל ולאחר בדיקה של המשאיות במעברים צד הישראלי. מה שעשה ח'ליל אל-חיה, היושב בקטר, בנאומו, הוא בעצם הלך על הראש של מצרים וקרא לפתוח את מעבר רפיח למעבר של אנשים וסיוע הומניטארי. מה שאל-חיה עשה זה שהוא תקף את המצרים בנקודה שהיא ממילא רגישה ושיש עליה שיח רב בעולם הערבי – בכך שמצרים שותפה לפשעי המלחמה וההרעבה, בראיית אנשים בעולם הערבי. המצרים מצהירים כל הזמן שמעבר רפיח פתוח כל הזמן, אלא שמה שסגור זה החלק במעבר בו שולטת ישראל. ח'ליל אל-חיה חטף גינויים מהתקשורת המצרית: 'תסתכל על הכרס שלך איך שהיא גדלה', 'אתה עושה מקאוומת אל-פנאדיק – אתם עושים התנגדות מבתי-המלון' ו-אל-חיה זה נחש בערבית, אז שיחקו עם השם הזה".
