אני מקשיבה לחדשות ושומעת לתדהמתי את דיווח מזג האוויר בזו הלשון: לחיילינו בעזה מזג האוויר יהיה חם ולח מהרגיל, ולחיילינו בסוריה ובגבול לבנון מזג האוויר רגיל לעונה. כאילו כלום, זהו, פשוט. טוב שלא דיווחו גם על מצב השמיים באיראן לקראת ביקור מתוכנן של טייסינו.
ואני שואלת, איך מזג האוויר שם בבית הנבחרים שלנו? אני זוכרת מהשנים הרבות שבהן ביליתי שעות וימים במשכן הכנסת, שדבר אחד בטוח – חמצן אין שם מספיק. אולי זה מסביר את קבלת ההחלטות ההזויות, או בעצם את חוסר קבלת ההחלטות של נבחרינו. שם לא מודדים את מזג האוויר, וגם לא מסתכלים אלה בעיני אלה. בדרך כלל מפנים את הגב, פולטים קללה עסיסית וזוממים מזימות. ככה זה נראה לציבור, זה התיאור שקיבלתי מאנשים צעירים בדבר התרשמותם מהמתרחש בבית הנבחרים שלנו. צעירים המחפשים בעיניים כלות איש חזון אחד – שייתן להם כיוון, דרך, תקווה.
רבים שואלים אותי מה שמעון פרס היה עושה היום. מה היה אומר. וגם לא מבינים למה לאיש לא אכפת מהם, למה אף אחד לא פונה אליהם, לא מזמין אותם להסביר להם לאן הולכים, לקחת אותם למסע, לשתף אותם בתכנון עתידם, עתידנו. הרי המדינה היא שלהם, הם העתיד, הם אלה שיקבלו את התוצרים האיומים של ההחלטות של נבחרינו.
אנו משאירים להם מדינה שסועה, עם לפחות שבע חזיתות, עם שומרי סף מוכים, מוחלשים, מבולבלים. עם מוסדות חבוטים, עם תדמית איומה ונוראה בעולם, חרמות גלובליים בתחומים רבים, אנטישמיות מטורפת, המסכנת קהילות שלמות ותיירים מישראל – ולאן שלא מסתכלים, רואים קירות חלקלקים שחורים.
אני חייבת לשתף שזו לא גזירת גורל, ושעד לא מזמן היו ימים אחרים. היו פורשים לנו שטיחים אדומים כמעט בכל כנס בינלאומי נחשב, ונלחמו על דוברינו בכל שולחן עגול גלובלי. היינו מקבלים פניות וטלפונים מסביב לשעון, וכמעט תחנונים לארח את מדענינו הבכירים, את החדשנים שלנו, את קבוצות הנוער ואנשי העסקים הבכירים. זה מצב שכדי לשוב אליו, ניאלץ לחלום במשך שנים.
הסיפור של הסטארט־אפ ניישן הקטנה, שבחדשנות שלה סייעה רבות ושמצילה רבים בעולם – כבר לא עומד לנו, וזאת אף שהטפטפות שלנו עדיין מצילות חיים של מיליונים בכל שנה בסין, באפריקה ובהודו, והסטנט בלב מציל גם מיליונים כל שנה, ובלי ווייז מיליונים היו הולכים לאיבוד בכל יום ושעה – ועוד פיתוחים רבים וטובים.
בכל זאת אני חושבת שבסופו של דבר, גם אם זה ייקח זמן, המצב הפיך. וכמובן זה מותנה בהנהגה אמיצה, חכמה, ערכית, ששואפת לחיים משותפים, לראייה גלובלית, שמאמצת אסטרטגיה ארוכת טווח, עם תפיסה דמוקרטית חזקה. לו יהי.
הכותבת היא סמנכ"לית בית הנשיא לשעבר ומייסדת ויו"ר חוג הידידים של מרכז פרס לשלום ולחדשנות
