מעל לעשור עסק חמאס בהכנת התשתית לטבח 7 באוקטובר ולמלחמה שבאה אחריו. תשתית בנשק, במנהרות, בלוחמים, אבל לא פחות מכך – תשתית תודעתית. תודעה בינלאומית שהוא תכנן והנדס היטב, כך שביום המיוחל היא תאפשר לו לרצוח, לחטוף ולצאת למלחמה שאותה הוא יצליח לשרוד בזכות הידיעה הברורה שהעולם המערבי והנאור יאפשר לו את זה.
והנה, כמעט שנתיים אחרי, הגיעה העת לשלוף את הג׳וקר: קלף ההרעבה. מדובר בעוד שלב בתוכנית סדורה ומתוכננת. ואנחנו? עדיין עסוקים בלשכנע שאנחנו בסדר.
העולם מדבר על ״הרעבה מכוונת בעזה״, כאילו מדובר בפעולה ישראלית מתוכננת. התזמון אינו מקרי. בדיוק כשניסיונות המשא ומתן הכושלים מאיימים לחשוף שארגון הטרור מעולם לא התכוון לוותר על האזרחים שהוא מחזיק במנהרות, הוא שולף את הקלף האחר, המנצח.
תמונות הילדים הרעבים ברצועה. כל שנותר הוא להסיט שוב את עיני העולם ולהראות להן את שהן מבקשות לראות. וכתוצאה מהמניפולציה הפשוטה הזאת העולם רץ להכריז על הכרתו במדינה פלסטינית, אות הוקרה לטרור.
כולם יודעים שחמאס מונע מאזרחי הרצועה את הסיוע ההומניטרי, משתלט על שיירות המזון, גונב דלק ועוד, אבל זה לא משנה. יותר פשוט להאשים את ישראל, יותר בריא למצפון המערבי. כמה פשוט לביים תמונות מחרידות במיוחד (או להשתמש באמיתיות – בכל זאת, מדובר במלחמה) ולשדר אותן ברחבי העולם תחת כותרת ההרעבה. המהלך המתוזמן הזה הופעל גם לפני שנה בדיוק, בקיץ 2024, בעיצומו של המשא ומתן. חמאס יודע היטב שברגעים של משבר במשא ומתן – הרעב מנצח.
ואנחנו עושים הסברה. אל תיתנו לטענות המוכרות נגד היעדר ההסברה הישראלית לבלבל אתכם. אנחנו, כמדינה וכיחידים, משתדלים ממש חזק לעשות הסברה. וזאת בדיוק הבעיה. הניסיון הבלתי פוסק להסביר, להוכיח לעולם שאנחנו בעצם ״בסדר״, להכניס עוד ועוד שיירות שיממנו את הטרור ויאריכו את המלחמה. וכל זה במחשבה התמימה שזה יגרום למישהו לשנות את דעתו.
שנים שאנחנו עושים את זה, מנהלים הסברה. מפיצים תמונות של משאיות וסרטונים של מטוסים שלא פוגעים בבניינים אזרחיים. שנים שאנחנו יורים לעצמנו ברגליים. ההצטדקות הישראלית היא הדלק האפקטיבי ביותר לקמפיין של האויב.
אז אולי שווה פעם אחת, אם לא מאוחר מדי, להפסיק להסביר. לייצר מציאות ולעמוד מאחוריה, במקום לכתוב הסבר סביר ואז לפעול לפיו. מדינת ישראל מוקפת באויבים, היא נלחמת על עצם קיומה.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית וחברת פורום דבורה
