על רקע גל הסכמי הסחר שמובילה ארצות הברית בתקופה האחרונה, נדמה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ מצליח להכתיב מחדש את כללי המשחק בזירה הכלכלית העולמית.
הראשונה שחתמה על הסכם הייתה בריטניה שעשתה זאת כבר ביוני, כשבשבועיים האחרונים הצטרפו אליה פיליפינים, וייטנאם ואינדונזיה תוך יממה, יפן שהצטרפה כמה ימים אחריהם, ובסופ"ש האחרון נדמה שטראמפ השיג אפילו את "היהלום שבכתר" – הסכם מכסים עם האיחוד האירופי.
עם גל ה"הצלחות" שלו שכולל הסכמים על מכסים בשיעור שבין 10 ל-20 אחוזים והשקעות של מאות מיליארדים טראמפ ממשיך להסתער קדימה, כשמי שנמצאות "על הכוונת" הן הענקיות האסייתיות סין והודו שכנראה יחתמו גם הם על הסכם בקרוב. למה ה"הצלחות" במרכאות? כי למרות שנשיא ארה"ב מתהדר ב"הישג" של מכסים והשקעות, לדעת הכלכלנים מדובר במהלך שעתיד לחולל נזק לא רק לסחר הבינלאומי, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, לכלכלה האמריקאית עצמה.
"טראמפ נשאר טראמפ – נרקיסיסט מזיק", מסביר פרופ' עומר מואב מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת ווריק, "והדיל הזה רע לארצות הברית. זה נכון שמכס "מגן" על יצרנים מקומיים, אבל כל מה שזה עושה, זה הסטה של משאבים (הון ועבודה) לענפים שבהם אין למשק יתרון יחסי ולכן פוגע בצמיחה הכלכלית והרווחה", מה שיתרגם בתורו לירידת ההכנסה בהשוואה למצב ללא מכסים ולעליית המחירים.
גם מהבחינה התקציבית, מואב סבור שמדובר במהלך מעוות. אמנם מכסים מהווים מקור הכנסה למדינה, אך זהו מקור שפוגע בתמריצים ובוודאי שאינו עדיף על מסים עקיפים רחבים יותר כמו מע"מ שמוטל על כל המוצרים ללא אפליה לפי ארץ הייצור.
כך למשל, המכס יוצר "הסטת סחר", מונח אותו מסביר מואב באמצעות דוגמה שלמד מזוכה פרס הנובל פול קרוגמן: "אם המכס על מכוניות מקנדה יישאר גבוה יותר מאשר על האיחוד האירופי, זה יגרום להעדפת רכבים אירופאיים על רכבים שמיוצרים בקנדה, ולמרבה האירוניה, דווקא ברכבים שמיוצרים בקנדה יש הרבה יותר מרכיבים שמיוצרים בארה"ב".
"אבל, אתם טוענים, חלק מהמכס כן פוגע ביצואן האירופי, לא רק בצרכן האמריקאי. זה בהחלט נכון. זה היופי של מסחר בינלאומי: הרחבתו אינה סכום אפס. כל הצדדים נהנים. ולכם צמצומו פוגע בכולם".
גם בנושא ההשקעות באמריקה, אולי ההישג בו מנפנף טראמפ יותר מכל, פרופ' מואב מזהה חוסר עקביות בסיסי. כל מלחמת הסחר הנוכחית התחילה מכך שטראמפ התלונן על גרעון מסחרי מול העולם – כלומר, על כך שארצות הברית מייבאת יותר ממה שהיא מייצאת – אז לדרוש ממדינות אחרות להשקיע בארצות הברית לא יפתור את ה"בעיה", להפך.
"יש קשר הדוק בין השקעות זרות לעודף יבוא. אחד לאחד", כותב מואב, "ככל שמדינות ישקיעו יותר בארה"ב או יתנו הלוואות לארה"ב כך יהיה לארה"ב יותר עודף יבוא. אז טראמפ מקטר על עודף יבוא, ובכל זאת דורש השקעות זרות?".
הפגיעה בכלכלה האמריקאית עליה מצביע פרופ' מואב חשובה במיוחד בעולם הגלובלי בו אנו חיים, שכן גם אם בסופו של דבר ישראל תחתום לבסוף על הסכם אחר בתנאים טובים יותר מהאיחוד האירופי או מיפן, כשכלכלת המעצמה הגדולה נפגעת ההשלכות מגיעות גם למדינות הקטנות באגן הים התיכון.
