בתי בת ה־11 אוהבת מאוד לקרוא ספרים. העניין הוא שהיא קוראת בכל הזדמנות, גם אחרי שעת השינה שלה. מאז שהחופש הגדול התחיל תפסנו אותה כמה וכמה פעמים קוראת ספרים בחושך, ואנחנו ממש מפחדים שהיא תפגע בראייה שלה. מה עלינו לעשות כדי למנוע ממנה לעשות את זה?
"מתי ילד לא יעשה משהו שהוא ממש רוצה לעשות? כשהמשהו הזה לא יהיה בסביבתו. כל זמן שהוא מונח שם, אני לא יכולה לצפות שהילד ישתף איתי פעולה, ואני חייבת להחזיר לעצמי את השליטה במצב. אז הילדה אוהבת לקרוא ספרים, זה מצליח לרתק אותה – וזה דבר נפלא. אם אתם לא רוצים שהילדה תקרא ספרים בחושך, אתם יכולים פשוט לקחת מהחדר שלה את כל הספרים, להעביר אותם למקום אחר, או לשבת איתה עד שהיא נרדמת כדי שלא תיגע בספרים המונחים בחדרה. הילדים שלנו חיים בהווה, הם לא מסתכלים על העתיד בכלל. לכן, אם תגידו לילדה הזו שהיא הורסת לעצמה את הראייה, זה בכלל לא יעניין אותה. מבחינתה, כל מה שמעניין זה מה שקורה עכשיו. אם תרצו להיות יותר יצירתיים, תוכלו להגיד לה שאתם מאוד מודאגים מהעובדה שהיא קוראת בחושך, ורוצים שרופא עיניים יבדוק אותה. כשתגיעו לביקור אצל הרופא תגידו באותנטיות שהילדה אוהבת לקרוא ספרים בחושך, ותראו איזו תגובה תהיה לו. פעמים רבות ילדים מקבלים את דבריהן של הדמויות הסמכותיות בחייהם, ובמקרה זה הדבר יעזור לילדה להפסיק לקרוא ספרים בחושך".
אני אמא לשני ילדים מתוקים, אחד בן שנתיים וחצי והשני בן חמישה חודשים. הבן הבכור מקשיב ומשתף פעולה לרוב, אבל בחודשים האחרונים הוא מרביץ לי הרבה ונושך אותי. חשוב לי לציין שהוא לא עושה את זה כשהוא עצבני או מתוסכל – אלא כשהוא ממש מתרגש, או סתם כשהוא רוצה לבחון את הגבול. אני מבינה שמשהו בתגובה שלי לא היה נכון. אמרתי לו בצורה חדה וברורה שלא אתן שירביצו לי. כשאני יכולה, אני מרחיקה אותו, אבל יש הרבה מצבים שבהם אני לא יכולה לעשות את זה, ולא באמת מתרחקת ממנו או מגיבה. מה דעתך?
"לפי מה שאת מתארת, אני בהחלט יכולה לחבר את ההתנהגות הזו ללידה של אחיו, עניין שכנראה תופס נפח בחייו, וגם לגיל שלו. שכן מדובר בגיל של בדיקה – הילד רוצה לבדוק מה הוא יכול לעשות ואיך. אחד הרגשות הראשונים שלנו הוא תחושת נחיתות. כל מסע החיים שלנו הוא רצון ליותר. הילד נמצא בגיל של בדיקת העוצמות שלו, היכולות שלו והכוחות שלו. בנוסף, הוא מקנא מאוד. אל תשכחי שבלי קשר ללידת האח, הוא עבר מלחמה. אני רוצה שתדעי איך להגיב נכון מולו כשהוא נושך או מרביץ. אני רוצה שתהיי אותנטית, ובו זמנית תדעי שהוא נשך והרביץ כי באותה שנייה עבר עליו משהו. היה לו צורך פסיכולוגי עמוק שתראי אותו ושתשימי לב אליו. בסופו של דבר חשוב לזכור שמדובר בילד קטן ללא כוונות זדון. בואי נתייחס לזה בקטנה, ולא נעשה עניין – פשוט תרחיקי אותו ותגידי לו שזה כואב לך".
אני סבתא לנכדה יחידה, בת שנתיים ושמונה חודשים. הבת שלי חולת ניקיון ודוחה את הגמילה של הילדה מחיתולים כי היא חוששת שהבית לא יהיה נקי. מה עליי לעשות?
"אם לבת שלך יש ממש עניין שקשור בהיגיינה, חשוב שהיא תפנה לקבלת עזרה – טיפול, או אפילו הדרכת הורים צמודה. מי שישלם את המחיר על העניין זו הילדה, שאמורה להיות גמולה מזמן. ילד נגמל רק בדרך אחת – מורידים לו חיתול, ובהמון אהבה אומרים 'אנחנו מחכים עד שתבקש ללכת לשירותים'. ואז, יכול מאוד להיות שיהיו פיפי וקקי בבית – כמו שקורה כשמביאים הביתה גור כלבים קטן. אם הבת שלך חולת ניקיון היא תמשוך את זה ולא תהיה מסוגלת לעשות את זה".
עריכה: עדן בן ארי
