הביטוי "מים שקטים חודרים עמוק" מאפיין ללא סייג את אילן וירצברג, שבלי לתקוע בשופרות הוציא עד כה 19 אלבומים, הרבה יותר מזמרים שיש סביבם לא מעט רעש. לשיר "לולה", שהעלה לרשת בימים אלה, מתלווה מבחינתו נימה מרגשת. "זאת הפעם הראשונה מאז 'בציר טוב', שגלבץ ואני שבים לשתף פעולה", הוא מציין.
תקליט "בציר טוב", שיצא ב-82', היה פרי מפגשם של שני חברי ילדות בבאר-שבע, שניהם כיום בני 73. יום אחד הגיע שמעון גלבץ אל וירצברג עם שני שירים של יונה וולך שהלחין "קורנליה" ו"כשבאתי לקחת אותה מהעננים". מה שהתחיל בקבלת צוננת מצד הקהל, זכה עם הזמן להכרה כאלבום-מופת.
איך לא הייתה המשכיות להצלחה של "בציר טוב"?
"זאת הייתה הצלחה אמנותית, לא מסחרית. לתקליט הזה, עם כל המחמאות, לקח שנים עד שהגיע למעמד של תקליט-זהב על מכירת 20 אלף עותקים. הייתי עסוק כמעבד וכמפיק מוזיקלי בדברים אחרים כמו פסטיבלי הילדים. עם שירי 'בציר טוב' הופענו כמה שנים עד שבאופן טבעי דרכנו נפרדו מקצועית בעוד שהחברות שלנו נמשכה. בעוד שאני פיתחתי קריירה מוזיקלית, גלבץ פנה לאקדמיה ומהצד המשיך להלחין שירים".
מה הסיפור של "לולה" באלבום החדש שלך "ממשיך"?
"השיר 'לולה' איננו חדש ולמעשה הוא אחד מהשירים שחיברנו בימי 'בציר טוב', אך לא נכנסו לתקליט, כי אי אפשר היה להכניס את כל השירים הרבים שאז הלחנו, אבל בהופעות שלנו השמענו אותו המון".
כמי שדי התנתק מהמוזיקה, זה אותו גלבץ מאז? הוא נשאר אותו גלבץ?
"מבחינתי הוא אותו דבר עם צבע הקול המיוחד שלו וההגשה שאז אפיינה אותו".
בניגוד לאז, לא היה לכם הפעם צורך להזמין שעות אולפן.
"נכון. הפעם הקלטנו באולפן, כשכמי שעושה הכל בעצמו, מילאתי גם את תפקיד הטכנאי".
כשראיינתי אותך בימי "בציר טוב", טענת שאינך אמן של הופעות.
"זה השתנה. אני מופיע די הרבה עם גיטרה חשמלית ועם לופר שאני מביא איתו כל מיני דברים שאני דוגם בבית ובהופעה אני משתמש בהם כליווי, מה שמעשיר אותה מוזיקלית".
וחוץ מההופעות?
"אני כעת במעין פנסיה ולעומת העבר, כשהפקתי מוזיקלית זמרים כמו נורית גלרון, גלי עטרי ושמוליק קראוס, כעת אני עובד רק עם עצמי ועושה רק מה שאני אוהב ורוצה לעשות. השלמתי זה מכבר עם העובדה שלכל אחד יש הזמן שלו בטופ, כשאז השפעתי על הסאונד הישראלי. אני מקבל את זה שגם אמנים ותיקים מעדיפים מפיקים מוזיקאים צעירים מתוך רצון להיות רלוונטיים".
ובסיכומו של דבר?
"סיכומו של דבר אני אוהב לבד ובמידה מסוימת אני כמו צייר שמצייר לו בנחת כמו צייר שיושב בסטודיו ומייצר אמנות באולפן שבו יש לי כל מה שאני צריך לשם כך. ככל שעובר הזמן, גובר קצב ההקלטות שלי. אפשר לומר שכיום אני מוציא אלבום כל שנה, שנה וחצי, בלי נגנים וטכנאים, רק אני עם עצמי".
איך מתאווררים מכך?
"גם באמצעות מוזיקה. אני מתעסק הרבה עם גיטרות. קונה, מנגן וחוקר גיטרות. זה התחביב שלי".
מאז שיצרתם את השיר "לולה" עבר הרבה זמן והמוזיקה בארץ השתנתה.
"מה שקובע את הצבע של המוזיקה זו ההפקה המוזיקלית, שקובעת איך שיר יישמע".
בגיל 73 אתה ניגש למוזיקה עם אותם תשוקה ולהט כמו בעבר?
"האמת שכן. אפילו קצת יותר, בייחוד מבחינת ההופעות. זה מאפשר לי להיות עם קהל. מבחינתי, זה סוג אחר של עשייה, כשההופעות עם הלופר גם מאפשרות לי אפילו לתת בראש ולבוא יותר לביטוי וגם יש בזה משהו כפי".
