דוח מבקר המדינה שפורסם השבוע מצביע על ליקויים רבים בניהול הצללה עירונית. המציאות הזו חמורה במיוחד במדינה כמו ישראל – מדינה מדברית, חמה וצפופה, שבה העץ אינו מותרות, אלא תשתית מגן.
העץ במרחב העירוני הוא התשתית לחיים טובים ובריאים יותר. המשל הסיני העתיק מספר על אדם שבידו שתי פרוטות: באחת קנה לחם ובשניה פרח – כדי שתהיה לו סיבה לחיות.
כך גם עיר: תשתיות כבישים ובטון אינם מספיקים. נחוצים גם שטחים ירוקים, צל ונשימה צלולה. עיר נמדדת לא רק בגובה בנייניה, מספר הדירות, המשרדים וברוחב כבישיה – אלא גם בכמות העצים, איכות המרחב הציבורי ובריאות תושביה.
מחקרים מצביעים על כך שעצים מצננים את הסביבה העירונית בשלוש עד חמש מעלות, מפחיתים זיהום אוויר, סופחים פחמן, תורמים לבריאות הנפש ומחזקים קהילות.
ערים מוצלות הן ערים בריאות יותר – פיזית, נפשית, חברתית, וכלכלית. הן מושכות תושבים חדשים ואיכותיים, מעלות את ערך הנדל"ן ומייצרות איכות חיים לדורות.
למרבה הצער, במקומות רבים בישראל עדיין נכרתים עצים ותיקים בשם "פיתוח" לעתים באבחת מסור מבלי לשקלל את הנזק המצטבר.
כל עץ שנכרת הוא עשורים של תרומה סביבתית שהלכה לאיבוד.
הדרך קדימה ברורה – כל תכנית בנייה חדשה חייבת לכלול תכנית הצללה טבעית כחלק אינטגרלי מהתכנון. שכונות ותיקות חייבות להתחדש בפארקים ורחובות מוצלים.
יש לשמר עצים קיימים ולהכפיל נטיעות תוך התאמה לאקלים ולנוף המקומי. בכל ישוב נדרש שיהיה גוף מקצועי לייעור עירוני בשילוב הציבור
ובעיקר לשלב חינוך סביבתי מגיל צעיר. ילד ששותל עץ ישמור על המרחב הציבורי, השכונה והיישוב בעידן של שינוי אקלים, זיהום ותחושת ניכור במרחב העירוני. העץ והצל הוא לא מותרות, הוא מגן חיים.
הכותב הוא לשעבר ראש העיר גבעתיים ויו"ר קק"ל JNF העולמי וכיום יו"ר חברת אוורסט ויועץ לערים וממשלות ערים ירוקות וחכמות
