חתימת הסכם הסחר בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לנשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין אמורה הייתה להיות רגע של הקלה ליבשת הישנה. אחרי חודשים של מתיחות גוברת ואיום מוחשי למלחמת סחר, נראה שסוף-סוף מתייצבת נוסחה קבועה: תקרת מכס של 15% על רוב המוצרים האירופיים המיוצאים לארה״ב – בהם רכבים, מוליכים־למחצה ותרופות – לצד ביטול מלא של מכסים על קטגוריות נבחרות כמו מטוסים, חלקי חילוף, חקלאות, תרופות גנריות וכימיקלים.
כמו ההסכם שנחתם לאחרונה בין ארה"ב ליפן, גם כאן ניכרת המגמה שהממשל האמריקאי מתכנס סביב מדיניות סחר קבועה וברורה מול שותפות הסחר המרכזיות שלו. עבור השווקים הפיננסיים מדובר בבשורה חיובית, המסירה את עננת חוסר הוודאות שאפפה את יחסי הסחר חוצי האטלנטי ומאפשרת לעסקים לתמחר מחדש את הסיכונים.
אך מה שנראה כצעד חיובי בעיני וול סטריט, מתקבל בגבות מכווצות בבריסל. גורמים באיחוד האירופי מביעים תסכול מהמהירות בה הסכימה הנציבות לדרישות הבית הלבן, במיוחד בכל הקשור להתחייבות לרכש גז טבעי, נפט, דלק גרעיני וציוד צבאי מארה"ב. "זו התוצאה הטובה ביותר האפשרית בתנאים הנוכחיים", הודה קנצלר גרמניה פרידריך מרץ, אך הוסיף כי יש לבחון את המשמעויות לעומק.
גם בתוך מוסדות האיחוד יש מי שמזהירים מפני ההסכם וחוששים שמדובר בתקדים מסוכן, ושההסכם מאותת לעולם שבריסל מוכנה להתגמש עד כדי ויתור על עקרונותיה כדי למנוע עימות כלכלי ישיר עם וושינגטון.
מן הצד השני, יש מי שמבקשים להרגיע. חואקין ת'ול, כלכלן בכיר בבנק EFG השווייצרי, מדגיש כי "מדובר בצעד חיובי שכן הוא יוצר יותר ודאות בשביל עסקים לגבי עלויות וגישה לכמה מהשווקים החשובים ביותר שלהם, וגם בהקשר של אי־ודאות בסחר העולמי מדובר באות חיובי לכך שארצות הברית פועלת לחתום על הסכמי סחר עם כמה משותפות הסחר הגדולות שלה – יפן, האיחוד האירופי, סין, קנדה ומקסיקו".
חואקין מציין כי שאלת מיליון הדולר שתקבע את ההשפעה הסופית על הצרכן האמריקאי ועל האינפלציה היא כיצד תגיב שרשרת האספקה. האם החברות האירופיות יוכלו לגלגל את עלויות המכס אל הצרכן האמריקאי, או שייאלצו לספוג את הפער בשולי הרווח או אפילו להעלות מחירים בשווקים אחרים?
כרגע, עסקים רבים ממתינים לפרטים המדויקים שיגיעו ככל שיתברר האם ענפים מסוימים יזכו להקלות נוספות, מכסות ייחודיות או גישה מועדפת. מבחינתם, מדובר לא רק בהסכם פוליטי אלא בתנאי משחק חדשים, שעשויים להשפיע על החלטות השקעה, מיקום מפעלים ושרשרת ייצור.
ובינתיים, באירופה לא כולם ממהרים להרים כוסית. ההסכם אמנם פותר את המשבר הנוכחי – אך גם מזכיר עד כמה עמוק הפער בין הרצון האירופי באוטונומיה לבין הצורך המתמיד בתיאום עם וושינגטון. האם מדובר בפרק סיום למלחמת הסחר או רק בהפוגה טקטית לפני סיבוב נוסף? התשובה, ככל הנראה, תתבהר כבר בקרוב.
