בעוד שהממשלה מדברת על חוסן ושיקום, העסקים בגליל ובצפון ממשיכים להיות במצוקה. לא מגיעים מספיק מטיילים, על תיירים אין מה לדבר עדיין, עובדים לא חוזרים, התמיכה ממסמסת, וחלק מהיזמים פשוט מוותרים. בעלי עסקים משתפים בתחושת ייאוש: "הבנו שהצפון לא יתאושש בשלוש השנים הקרובות".
הם מפעילים בתי מלאכה, מסעדות, יוזמות קולינריות ועסקים קטנים שמפרנסים קהילות שלמות. אבל מאז 7 באוקטובר 2023, ולאורך כל תקופת הלחימה, הפינוי, הפסקות אש ואז עוד הסלמה ועוד הפסקת אש – בעלי העסקים בצפון מתקשים לראות את האור בקצה.
מוש הראל: "הרגשתי שחטפתי פגיעה ישירה"
ב"הסנדלרייה", בית המלאכה לסנדלים ונעליים באיילת השחר, שפועל ברציפות כבר 90 שנה, מוש הראל מחזיק את עצמו בעיקר בזכות קצבת נכות ושיווק בטיקטוק. "זה בית מלאכה הכי ותיק בארץ, מקום מאוד מיוחד שהוא אטרקציה תיירותית", הוא מספר. "הבעיות התחילו בקורונה, אבל אחרי זה הרמנו את הראש הרבה בזכות פרויקט 'שבת ישראלית' שחילי טרופר עשה. זה נתן כניסה למעל מאה אתרים, כולל אותי".
@sandlariya נעליים מייצרים רק באהבה 🥰#הסנדלריה #עבודתיד #סנדלים #קוניםכחוללבן #סנדליםתנכיות #סנדליםתנכים #ישראלי #נעלידרבי #דרבי #נעליים #הכנתנעליים #סנדלתנכי #נעלייםבעבודתיד #סנדל #מושהראל #נעליעור #ישראל #עור #ישראלי#כחולבן ♬ צליל מקורי – הסנדלריה
הכול נעצר ב־7 באוקטובר: "בשנייה שהאחיין שלי נרצח עוד הייתה פה קבוצת מבקרים. מ-11 בבוקר – שקט. חודשים לא הגיע אף אחד. גם אני הייתי בשוק". לדבריו, המצב אילץ אותו לחשוב אחרת: "במרץ של שנה שעברה הבנתי שאין סיכוי לתיירות בקיץ. אני אדם עם 47% נכות, ובינינו, אם לא הייתה לי קצבה הייתי שוקע לבור. אני גרוש עם שלושה ילדים. זה היה בום. ממש הרגשתי שחטפתי פגיעה ישירה".
אחרי שגילה שהעסק כלל לא רשום כתיירותי, הוא הסדיר את הרישום ועבר לשיווק נעליים אונליין: "זה קשה מאוד לשווק נעליים ברשת, אבל עם ישראל מאוד תמך ופרגן – ככה שרדתי את הקיץ".
גם אחרי הפסקת האש, לדבריו, הקבוצות לא חזרו: "הייתי מארח קבוצות פעמיים בשבוע. היום ביומן יש רק קבוצה אחת מהגולן. זה אומר שגם לא יהיו, כי מזמינים מראש. אין הזמנות גם לחודש הבא. הטיולים כנראה הם בלי לינה, אולי באים וחוזרים, ואז הגיעה המלחמה עם איראן שנתנה עוד ברקס. בינינו, כל המלחמה והחטופים – למי יש חשק לבוא לבית מלאכה לסנדלים? הרי שום דבר לא בסדר.
הוא המשיך ואמר: "את פרויקט 'שבת ישראלית' הממשלה ביטלה. צריך לזכור שיש עלויות להחזיק עסק, גם בפריפריה. אני מצפה שהממשלה תעודד תיירות. באמצע שבוע אין תנועה. בינתיים אני מוכר דרך הרשת – יש לי חשבון טיקטוק מוצלח וזה מביא אנשים לקנות וככה אני שורד".
עומרי לרנר: "הצפון לא יפרח בשלוש שנים הקרובות"
עומרי לרנר הקים עם שותפים מטבח שיתופי לעסקים קטנים בתחום המזון בקיבוץ שניר. "הקמנו את העסק בינואר 2022, נפתחנו בפועל רק במאי 2023 בגלל עיכובים עם משרד הבריאות. בהתחלה זה עבד פצצה. ואז בא ה־7 באוקטובר, ושניר גם היה יישוב מפונה. עבדנו קצת עם מתנדבים שסיפקו אוכל לחיילים, אבל בשלב מסוים הכול נעצר. אין איך לשקם את העסק. בשביל להגיע ל-30–40 עסקים צריכה להיות פה פריחה כלכלית, וזה לא קורה. אז החלטנו לסגור. למזלנו, זה לא אנחנו השקענו אלא משקיע, אבל הוא הפסיד 800–900 אלף שקל וזה מרחיק משקיעים".
לרנר מוסיף: "במהלך המלחמה בנינו תסריטים לפתיחה מחודשת. במרץ הבנו שהצפון לא יפרח בשלוש השנים הקרובות. להחזיק שכירות של 25 אלף שקל בחודש כשאין כלכלה 0 זה לא רלוונטי. בואי לקרית שמונה, בחמש ודקה כבר אין בתי קפה. ייקח חמש-שש שנים לחזור למה שהיה. מה שעצוב זה שאין ממשלה. היא לא עושה כלום. חסרים כאן אלפי אנשים שלא חזרו ולא יחזרו. אפשר היה לתת פטור מארנונה לשנה, להצמיד יועץ לכל עסק. יש הרבה מה לעשות אבל הממשלה לא עושה".
אביעד פרץ: "היום אני בכלל לא פותח את הבחוץ"
אביעד פרץ, בעלי "אושי אושי סושי בר" במתחם גן הצפון, מתאר ירידה דרמטית בפעילות: "יש פה 12 עסקים של אוכל. היום פתוחים רק ארבעה. המקום נראה עצוב. אני עובד יותר על טייק אווי ומשלוחים מאשר על המסעדה. אנחנו פה כבר שש שנים, ובעבר היה עמוס. היום? אני בכלל לא פותח את הישיבה בחוץ כי אין אנשים".
גם מצוקת העובדים ניכרת בעסקים בצפון, הם פשוט אינם והעסקים ומתקשים לגייס. "פעם היו לנו 60 עובדים. היום 20. חסר לי סושי מן ואני לא מוצא. אני מתבסס על עובדים ותיקים. כרגע יש 40 מקומות ישיבה מתוך 120 וגם הם לא מלאים".
על מצב התיירות בצפון הוא אומר כי הוא "אפילו לא חצי ממה שהיה. המשלוחים הם מה שמחזיק אותנו. אבל להגיד שחזרנו לתפקוד? לא יודע אם אפשר לקרוא לזה ככה בשום צורה".
ענבר בזק: "העסקים מעבר ל־9 ק"מ פשוט לא זכאים לכלום"
ענבר בזק, מנכ"לית החברה הכלכלית גליל עליון, מתריעה כי המצב רחוק מלהיות מאחורינו: "אתמול הסתובבנו בגן הצפון – חצי מהמסעדות סגורות, ומה שפתוח שומם. בעסקי במסעדות 50% לא נפתחו, ו־25% לא מתכוונים לחזור. גם בתחום התיירות ההתאוששות קשה מאוד".
היא מתארת: "במרץ החזירו את התושבים, גייסו עובדים ואז ביוני היה מבצע "עם כלביא" וחזרנו לנקודת ההתחלה. הרבה מעדיפים פשוט להישאר סגורים ולקבל פיצויים".
אבל זה לא הכל, היא מסבירה: "יש עסקים שלא מקבלים פיצויים בגלל הגדרת קו העימות. הבנקים כבר לא נותנים אשראי לעסקים שלא עובדים כבר שנה וחצי. גם החברה הכלכלית לא קיבלה את כל התשלומים שהמדינה אמורה להעביר על פרויקטים וזה מקשה עלינו לשלם לספקים ולעובדים. כל מי שמעבר ל־9 ק"מ מהגבול לא זכאי לפיצויים, וזה לא הגיוני. הפגיעה הכלכלית לא נעצרת בקו ביטחוני. היא הייתה נרחבת מאוד".
