לא שהיו חסרות לנו סיבות לעצור עד עכשיו, אבל המילה טרואר נזרקה לחלל האוויר. סליחה על הצרפתית, מה שנקרא, וצריך להתייחס לחבית שבחדר.
ייאמר לזכותם של M&H שהם בעצמם התייחסו לנושא כבר במעמד השקת הסדרה החדשה שנערכה בראשית הקיץ הנוכחי: המונח טרואר מושאל מעולם היין ומשמש לתיאור תנאי קרקע, סביבה ואקלים ספציפיים להם חשופות גפנים בתא שטח מסיים.
בעולם התזקיקים ניתן למצוא מקבילות לכך ברום (קנה סוכר), טקילה ומזקל (אגבה). ואפילו בוויסקי ניתן למצוא כמה דוגמאות למזקקות ששחררו מהדורות שמקורן בחלקת שעורה אחת.
הדוגמא אולי המובהקת ביותר היא מזקקת ווטרפורד האירית, שחרטה את טרואר השעורה על דגלה, אך למרבה הצער הגיעה בסוף השנה שעברה לסוף דרכה. טרואר, אפוא, הוא עניין של חומר הגלם.
ב-M&H בחרו להשתמש במונח בהקשר של חביות העץ ותגובתן לאקלים מקומי-נקודתי. אפשר להתפלפל ולהתגושש על הבחירה, כמנהגן של קהילות חובבים באשר הן. אבל ייתכן שהסיפור כאן הוא אחר וגדול יותר.
המעשה של M&H, מראשיתו, אינו טריוויאלי; זיקוק וויסקי בטבורו הלוהט-מכל-בחינה של המזרח התיכון, להט שהבעיר בשנים האחרונות ביותר ממובן אחד את המקום שאנחנו קוראים לו בית.
וויסקי לא עשוי רק משעורה, מים, שמרים ועץ. הוא עשוי גם מאנשים, שצמחו מתוך האדמה הזאת, התעצבו בתוך הנופים האלה – ויצרו בדמותם ובהשראתם תזקיקים שמספרים את סיפורם.
אי אפשר ואין סיבה להתעלם מההשפעה האובייקטיבית של האקלימים השונים להם נחשפו החביות שבוקבקו במסגרת הסדרה, אבל אולי הטרואר הוא לפני הכל האנשים שיצרו אותה.
