ווקר הוא איש סקרן ורחב אופקים, עם סיפור חיים מעניין, שחווה טראומה קשה בילדות. כשהיה בכיתה ה', הותקף מינית במשך מספר שבועות על ידי קרוב משפחה – סיפור אותו חשף באומץ שנים לאחר מכן, כשחקן סן אנטוניו. באותן שנים החל לטפח רעמת שיער שהפכה לסימן ההיכר שלו ("אחרי הטראומה שחוויתי, זה נתן לי תחושת שליטה", סיפר לימים), והתמקד באהבה הראשונה שלו, כדורסל.
אין עוררין על כך שמלבד האופי המיוחד והיכולות המרשימות, ווקר הוא הארד-וורקר שמשתדל להשתפר באופן תמידי. על כך תעיד העובדה שבתקופה בה שיחק בז'לגיריס קובנה, הביא איתו מאמן אישי צמוד מארה"ב, איתו נהג לעבוד שעות נוספות – כולל אחרי משחקים.
אבל יש גם את סימן השאלה שמרחף מעל ווקר לאורך כל הקריירה. בסופו של דבר, מדובר בשחקן שהדבר היציב ביותר עבורו, הוא חוסר היציבות. זו התכונה שככל הנראה מנעה ממנו לתקוע יתד ב-NBA, וגם ביורוליג היא באה לידי ביטוי באופן קיצוני.
לצד כמה משחקים גדולים במדי ז'לגיריס, לווקר היו כמה נפילות חריגות, כולל משחק של 9- במדד מול באיירן, או 0 נקודות מול וילרבאן. התנודות הקיצוניות באו לידי גם במהלך משחקים. למעשה, 75% מהנקודות שקלע ווקר ביורוליג, הגיעו במחציות ראשונות של משחקים. התוצר הישיר, היה כמה הפסדים מתסכלים במיוחד של ז'לגיריס, במשחקים בהם איבדה יתרונות גדולים.
