"עמדתי בתחנת האוטובוס, כמו בכל בוקר ושיחקתי בטלפון," סיפר, "פתאום – בום, המחבל פשוט העיף אותי באוויר, עפתי כל כך חזק שאני לא זוכר כלום. כשפקחתי עיניים הסתכלתי סביבי וראיתי חיילים שוכבים על הרצפה, מדממים. המראות היו קשים מאוד. ניסיתי להתקשר לאשתי", הוסיף, "אבל לא הצלחתי לחייג. כשהייתי באמבולנס, שלפתי את הטלפון וצילמתי את עצמי. שלחתי לה את התמונה, בלי מילים, זו הייתה הדרך היחידה שלי לספר לה שנפצעתי".
"הוא שלח לי את התמונה והייתי בהלם". רעייתו, שישבה לצדו במיון, שיחזרה בקול חנוק: "הוא רק צילם את עצמו, כולו דם, ולא כתב כלום. ישר הבנתי שקרה משהו נורא. ניסיתי להגיע אליו אבל כל הכבישים היו חסומים. שעה שלמה נסעתי בלחץ, לא הצלחתי להתקדם. זו הייתה השעה הכי ארוכה בחיים שלי, כמו נצח. כשהגעתי לבית החולים אמרו לי שהוא נפגע בראש. הוא עדיין מדמם בידיים, לא זוכר מה בדיוק קרה, רק שהוא עף לכל הכיוונים".
