גלויות מחאה נגד ישראל מוצגות במשרד החוץ הגרמני, ודיפלומטים גרמנים מתארגנים בקבוצות מחאה פנימיות, כך עולה מחקירה של עיתון דר שפיגל הגרמני. התופעה חושפת את המתח הגובר בתוך הממשל הגרמני בנושא המלחמה בעזה.
בשבועות האחרונים ניתן היה לראות במסדרונות משרד החוץ הגרמני בברלין גלויות ופוסטרים על דלתות המשרדים ובקפיטריה. הגלויות מציגות תמונות הרס מעזה עם הכיתוב "יום אחד כולם תמיד יהיו נגד זה" ו"לעיני כולם ההרג בעזה נמשך". מדובר בחלק מקמפיין של ארגון הסיוע מדיקו אינטרנשיונל, שמאשים את גרמניה בתמיכה ב"לוחמה רצחנית של ישראל".
בהפגנות פרו-פלסטיניות ובמאמרי עיתונות גרמניים הפכו הצהרות כאלה כבר לרפרטואר סטנדרטי, אולם העובדה שדיפלומטים גרמנים מזדהים עם מסרים כאלה היא יוצאת דופן ביותר ומעידה על השינוי החריג בגישה כלפי ישראל בתוך הממסד הדיפלומטי הגרמני. גרמניה מצויה כיום במתח עמוק בין שני עקרונות יסוד של מדינותה החוץ שנוצרו כתוצאה מהשואה: מחד תמיכה מוחלטת בישראל – שהקנצלרית לשעבר אנגלה מרקל הגדירה כ"חוק יסוד גרמני", ומאידך מחויבות למשפט ההומניטרי הבינלאומי.
לאחר ה-7 באוקטובר, עמדה הסולידריות הגרמנית עם ישראל מעבר לכל ספק. הטבח המזעזע הותיר את זכותה של ישראל להגיב צבאית נגד חמאס, אולם ככל שגדל מספר הקורבנות האזרחים הפלסטינים, כך התעמק הקונפליקט בין שני העקרונות הללו. סקרי דעת קהל מראים שרוב גדול של הגרמנים מגנה את הפעולות הישראליות בעזה. גם בתוך הממשלה הגרמנית קיים מחלוקת: המפלגה הסוציאל-דמוקרטית דורשת סנקציות נגד ישראל, בעוד מפלגות האיחוד (CDU/CSU) ממשיכות להגן על ממשלת נתניהו.
שר החוץ הגרמני יוהאן ואדפול שולח מסרים סותרים: הוא מבקר את דרך ניהול המלחמה של ישראל אך מתנגד לסנקציות. המקרה הבולט ביותר התרחש כאשר ישראל הכריזה על מנגנון חדש לחלוקת סיוע הומניטרי ברצועת עזה תוך הדרת האו"ם מהתהליך. ואדפול בירך על המהלך הישראלי בניגוד מוחלט לייעוץ המקצועי שקיבל ממומחי משרדו. מאוחר יותר נאלץ משרדו להודות בפומבי שהקרן החדשה שהוקמה למטרה זו אינה פועלת כלל על פי עקרונות הומניטריים מקובלים.
מתח זה הביא להתארגנות חסרת תקדים בתוך משרד החוץ: כ-130 דיפלומטים התאגדו בקבוצה הדורשת שינוי במדיניות הגרמנית כלפי ישראל. הם מכנים עצמם "נאמנים לא קונפורמיסטיים" ומתקשרים בערוצים ובפגישות לא פורמליות. רוב חברי הקבוצה הם דיפלומטים צעירים בני 30-40, בתחילת הקריירה – נספחים דיפלומטיים, יועצים וסגני ראשי מחלקות. הם כותבים חוות דעת מקצועיות אך אינם משתתפים בקבלת ההחלטות.
במשרד רואים בכך קונפליקט דורי: הדיפלומטים הוותיקים דבקים בעקרון התמיכה בישראל, בעוד הצעירים טוענים שגרמניה צריכה להתייחס לממשלת ישראל כמו לכל מפר משפט בינלאומי אחר, כולל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין והחונטה במיאנמר. למחאה הפנימית מצטרפים גם דיפלומטים ותיקים לשעבר: 13 מהם פרסמו מכתב פתוח הקורא לממשלה לנקוט "עמדה מגבילה יותר ביצוא נשק ובשיתוף הצבאי עם ישראל".
