התחלנו בברוסקטת קונפי דג (68) מאגף הפתיחים, טונה צרובה (84) מאגף הנאים ופוקאצ'ה א-לה רומאנה (44).
על שני חצאי הברוסקטה נחו מעט חתיכות של פורל קונפי עם טחינה לבנה, מטבוחת עגבניות, גרידת לימון וכוסברה. קונפי הפורל לכשעצמו היה בסדר, גם אם קצת מועט מדי. לא הייתה לנו טענה גם אל כל אחד מהרכיבים האחרים כשלעצמו. אבל הביחד היה יותר תקין ממשמעותי, ייחודי או טעים. מנה גנרית ותו לא.
בטרטר הטונה היו חמש חתיכות דקות מאוד, וטובות. הן שהו בשמן זית עם ריחן וכוסברה, שפיזר ירוק על אדום הטונה והפך את הצלחת לכזו שמיטיבה להצטלם. גרמולטה פיסטוק ופינגר ליים היו מעל נתחי הטונה ולקו באיזונם. זה נתן שם מידה של חוזק טעמים רב מדי, עם דגש על מלח, והפך את המנה כולה, על אף איכויות הגלם הראויות של הטונה והשמן המעודן, ללא מוצלחת.
מנת הפוקאצ'ה, הלא זולה כלל, כללה מיני פחמימה לא רעים ותוספים – פלפל שושקה קלוי בתחמיץ וגבינת פטה, שום קונפי, סחוג ירוק ומטבל פלפלים – לא טובים, שהרגישו מחופפים וחובבניים.
