"ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה", כתבו יהודה פוליקר ויעקב גלעד. כמה הם צדקו. הייאוש אינו נחלתם הבלעדית של משפחות החטופים החיים, שנמקים עדיין במנהרות חמאס והג'יהאד האסלאמי.
גם לא של המשפחות השכולות ומשפחות החיילים בסדיר ובמילואים, הנלחמים בחזיתות הרבות. הוא גם לא רק של הפצועים בגוף ובנפש ובני משפחותיהם. הייאוש הוא נחלתם של מרבית אזרחי ישראל, הצופים במהלכי ממשלת המחדל ואינם מצליחים להבין את המתרחש.
ממשלה העוסקת בחקיקת חוק לפטור של עשרות אלפי צעירים חרדים משירות ביטחוני ולאומי, למרות חובתם לשאת בעול ולתרום לביטחון המדינה וביצורה. קשה לי להבין כיצד מנהיגי החרדים התורניים והפוליטיים אינם רוצים להבין את גודל השעה, את המצוקה המסוכנת שבה מצויה המדינה בכל הקשור למחסור הקריטי בחיילים ובסכנות הביטחוניות המאיימות על עצמאותנו מכל עבר.
איני מצליח להבין את ממשלת ישראל, ובעיקר את העומד בראשה, שמנסה לקדם חוק אנטי־מוסרי, אנטי־לאומי ואנטי־ערכי שכזה. איני מצליח להבין את חברי הממשלה והכנסת שנותנים ידם לחקיקת החוק המושחת הזה.
לא בעיקר עוסקת ממשלתנו בימים קשים אלה, שבהם מנהל הצבא מלחמה מיותרת וחסרת תכלית נגד אויב הנוקט לוחמת גרילה ומצליח לפגוע, להרוג ולפצוע חיילים. האם לא ברור לדרג המדיני שטרור וגרילה לא מנצחים באמצעים צבאיים? גם צה"ל, מהצבאות הטובים בעולם, אינו יכול לנצח אויב מר ואכזר המפעיל נגדו מלחמת גרילה.
איני משלים עם העובדה שבתום 20 חודשי מלחמה אנו עדיין מדשדשים בבוץ העזתי ושולחים את חיילנו למלחמה מיותרת שתוצאותיה השליליות ידועות מראש. כאילו אין חיילים הנופלים ונפגעים יום ביומו, כאילו אין חיילים פגועי נפש השמים קץ לחייהם הבלתי אפשריים, כאילו השבנו את מפונינו מדרום הארץ ומצפונה לבתים חדשים ומשוקמים.
במקום זה הממשלה ממשיכה בהפיכה המשטרית ועוסקת בטירוף מוחלט בתהליך פיטוריה של היועצת המשפטית לממשלה, אחרי שהביאה להתפטרותו של ראש שירות הביטחון הכללי רונן בר.
חברי הממשלה צועקים, עולבים ובאים בטענות לרב־אלוף אייל זמיר, ומקשים עליו עד מאוד את ניהול הצבא והמלחמה. טענותיהם כלפיו משוללות כל יסוד ונובעות מחוסר הבנה, המוליך את המדינה למדרון חלקלק ומסוכן.
כיצד חשים חיילי הסדיר? כיצד חשים המילואימניקים המשרתים כבר מאות ימים, לאחר שאיבדו פרנסה, לימודיהם נפגעו, ומשפחותיהם קורסות? איך ניתן להסביר מהלכים אלה של הממשלה לבני אדם הגיוניים ורציונליים? לצערי, אין בידי תשובות.
אין לי תשובה כיצד לא קמה עד היום ועדת חקירה ממלכתית, ואיך זה שרק ראשי מערכת הביטחון קיבלו אחריות מלאה על מחדליהם ופרשו מתפקידם, ולא איש מראשי המדינה. לצה"ל ולשב"כ יש מנהלים החייבים לשאת באחריות על מחדלי פקודיהם ולנהוג ביושרה, בהגינות, בדוגמה אישית, בערכיות ומוסר. הדרג המדיני לא הסיק מסקנות, לא קיבל אחריות ולא גזר על עצמו פרישה.
עתה על ראש הממשלה לקבל החלטה, כשהוא ניצב בראש ממשלת מיעוט, חלשה וחסרת אונים, ולהפסיק לאלתר את המלחמה, להסיג את כוחותינו לגבולם, ולהשיב הביתה את כל 50 החטופים בפעימה אחת תמורת כל אשר יידרש במשא ומתן, באמצעות המדינות המתווכות, גם אם מדובר בכולם תמורת כולם. אין מחיר להשבתם של החטופים שהופקרו על ידי המדינה ונחטפו מבתיהם.
