המושג "לא בחצר האחורית שלי", (not in my back yard), מוכר וידוע ובעיקר בארצות הברית. המשמעות היא, שכל מה שמסכן את האמריקאי, יש להרחיקו במהירות. המזרח התיכון, ובמיוחד המרחב שבין ישראל לסוריה, איננו מסכן את ארצות הברית. הוא מסכן את ישראל.
אומרים על הנשיא דונלד טראמפ שהוא חד עין, ויודע להעריך מהר מי ניצב מולו. האומנם? בחודש מאי האחרון הגיע לפגישה איתו בריאד בירת סעודיה ארכי־מחבל בשם אחמד א־שרע, ואיתו הרזומה הבא: ג'יהאדיסט סאלפי קיצוני, ששימש כבכיר באל־קאעידה ובדאע"ש, וגם אחרי שתפס בכוח את השלטון בסוריה, היה אחראי למעשי טבח מזוויעים במיעוטים העלוואי, הדרוזי והנוצרי. אנשיו של טראמפ בוודאי הכינו אותו לפגישה ועדכנו אותו ב"גיליון העבודה" הלא מחמיא של נשיא סוריה.
מה גרם, אם כן, לטראמפ להתלהב מא־שרע ולכנותו "גבר מרשים"? האם היו אלה ההמלצות של ארדואן, מקרון ובן סלמאן? הרי ארצות הברית החרימה בעבר את מזכ"ל האו"ם האוסטרי קורט ולדהיים עקב עברו הנאצי, את נארנדה מודי ראש ממשלת הודו בגין דיכוי חופש הדת, את דניאל אורטגה נשיא ניקרגואה בגין הפרת זכויות אדם, ומנהיגים זרים נוספים, מסיבות דומות.
והנה, נשיא ארצות הברית מחבק את מי שזמן קצר קודם לכן הוצב על ראשו פרס של עשרה מיליון דולר. כמחווה "לבחור המרשים", הסירה ארצות הברית סנקציות כלכליות שהוטלו על סוריה.
בישראל כלל לא התלהבו מהמחבל בחליפה. צה"ל תפס עמדות שליטה בחרמון הסורי ובתוך אזור החיץ, ושאריות הצבא הסורי חוסלו כדי שלא ייפלו לידי א־שרע. לפתע הגיעה מדמשק התעניינות בהסכם עם ישראל. במערכת הביטחון תהו אם א־שרע אמיתי או מעמיד פנים, והתשובה ניתנה במהירות. הטבח שנעשה בעלאווים על ידי האכזרים שבבני חסותו של א־שרע לא הותיר ספק. האיש מתאים ל"הסכמי בן לאדן", לא להסכמי אברהם.
תומכיו של א־שרע דורשים "שישראל לא תתערב בענייניה של מדינה אחרת". זוהי "מדינה" שמנהיגה טרם קיבל את הלגיטימציה שלו מהעם, שהממשל המרכזי שולט בה במקרה הטוב בשליש מהשטח, שיש בשטחה טרוריסטים, מיליציות וכנופיות לא פחות משהיו לאל־קאעידה בימיה הטובים, ושמיעוטים שבה נתונים לחסדיהם של רוצחים.
מי שלא מבחין במלחמת האזרחים הסורית השלישית שהולכת ומתקרבת, הוא כנראה רק מנהיג העולם החופשי, טראמפ. לנו אסור להזות אשליות של "הסכמי אברהם", או אפילו "הסכמי אי־לוחמה" עם סוריה הנוכחית. ילחצו האמריקאים, הסעודים ואחרים שנסכים לכך ש"הסורים יתקרבו אלינו"? נסכים, אבל אנחנו נחליט מתי. כנראה כשאחמד א־שרע יהיה ראוי לתואר "בחור מרשים". עד אז, אסור לנו לזוז מעמדותינו ועלינו להישאר דרוכים ומוכנים לקדם פני רעה.
