תא"ל גיורא (אבן) אפשטיין, טייס חיל האוויר אשר החזיק בתואר אלוף העולם בהפלת מטוסי אויב בקרבות אוויר, נפטר הלילה (בין שישי לשבת) בגיל 87. סיפור חייו הוא סיפור של נחישות אין סופית. הוא נולד וגדל בקיבוץ נגבה. כבר בילדותו הוא רצה להיות טייס.
על פי סיפור חייו הוא היה נוהג לצפות באימוני מטוסי חיל האוויר באזור הקיבוץ, קרא ספרים בנושאי טיסה וקרבות אוויר בתיכון הוא התנדב לגדנ"ע סיירים בקיבוץ גבעת ברנר. הוא התגייס לצה"ל 1956. הטירונות שעבר בבה"ד 4 הופסקה בשל פרוץ מבצע קדש, ובמהלך המבצע שימש כאיש חימוש בחיל האוויר.
לאחר חודשים אחדים נודע לו שאף על פי שעבר בהצלחה את המיונים לקורס טיס, השתתפותו בקורס נדחתה מסיבה רפואיות של "אי-כשירות זמנית". אפשטיין פנה בבקשה לברר את הסיבה הבריאותית, אך הסיבה לא נמסרה לו, והוא החליט לבצע בדיקה חוזרת ולהצטרף לקורס הטיס הבא.
גם בבדיקה החוזרת הוא נמצא "לא כשיר זמנית". לבסוף התנדב לצנחנים, ושובץ בפלוגתו של אהרון אשל בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים. בסיומו שובץ כמדריך צניחה. בשנת 1959 השתחרר מצה"ל ושב לקיבוץ והשתלב בעבודות חקלאיות.
לאחר שלוש שנים בקיבוץ שב לשירות קבע במסגרת הקצאת בני קיבוצים "אחוזים לקבע" והמשיך כמדריך צניחה, השתתף במשלחת הכשרת צנחנים באתיופיה, הוא שימש כמדריך בהכשרת סגל בית הספר לצניחה ואחראי על תחום הצניחה החופשית בצה"ל. במסגרת זו השתתף במשלחת לתצוגה בצרפת, ובשל כך עיברת את שם משפחתו לאבן.
גיורא המשיך להיאבק להיות טייס בחיל האוויר. הוא ניסה לברר שוב את סיבת דחייתו הרפואית מקורס טיס. התברר לו כי סיבת דחייתו המקורית מהקורס נבעה מלב מוגדל ודופק נמוך כתוצאה מפעילות ספורטיבית. לאחר ערעור הוא הורשה להתגייס לקורס טיס כשבע שנים לאחר מועד גיוסו. את הקורס סיים בהצטיינות בשנת 1963. בסיום הקורס הוא שובץ בטייסת 124, טייסת מסוקים בשל אותה בעיה רפואית.
תא"ל במיל גיורא אפשטיין התנגד לשיבוץ. הוא נשלח לראיון אצל מפקד חיל האוויר האלוף עזר ויצמן והמשיך להתייצב אצלו עד שזה הורה להעבירו לשיבוץ כטייס קרב. ב-1964 עבר לטייסת 113, לטייסת קורס אימון מתקדם, ולאחר מכן שירת בטייסת מטוסי סופר-מיסטר. אבן היה טייס מצטיין בחיל האוויר הישראלי וניחן בראייה חדה שבזכותה זכה לכינוי "הוקאיי" ("עין הנץ" באנגלית).
בדצמבר 1966 הוצב בטייסת הקרב הראשונה, שהפעילה מטוסי מיראז' 3. את ההפלה הראשונה שלו רשם ביום השני של מלחמת ששת הימים. במלחמת ההתשה שימש כסגן מפקד טייסת ורשם ארבע הפלות. ב-1973 מונה לראש מדור צילום בענף תקיפה שבמחלקת מבצעים של חיל האוויר.
במלחמת יום הכיפורים שירת בהצבת חירום בטייסת 101 שהפעילה מטוסי נשר מתוצרת התעשייה האווירית לישראל והוצב בכוננות חירום בבסיס רפידים. במלחמה זו הוא שבר את שיא ההפלות כאשר הפיל 12 כלי טיס: שבעה מיג-21, שני סוחוי 7, שני סוחוי-20 ומסוק מי-8. אבן רשם הישג נדיר כשהפיל ארבעה כלי טיס בגיחה אחת. על לחימתו במלחמה עוטר בעיטור המופת במאי 1975.
באוגוסט 1974 מונה למפקד טייסת 117, טייסת מטוסי מיראז' 3. ב-1977 פרש משירות הקבע והחל לעבוד כטייס בחברת התעופה אל על. בשירות המילואים פיקד על טייסת 254, טייסת כפיר ומיראז'. ב-1988 עבר הסבה לטיסה על F-16, מטוס עליו טס עד פרישתו מטיסה צבאית ב-1998 בגיל 59. צבר עד שחרורו 9,000 גיחות במטוסי קרב וכ-5,000 שעות טיסה.
בספטמבר 2018 הוענקה לו דרגה אישית של תת-אלוף על ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט ומפקד חיל האוויר עמיקם נורקין. תא"ל במיל גיורא אפשטיין היה ממובילי המחאה של ההפיכה ותקף את התנהלות ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא היה חבר פעיל לקבוצת לוחמי צוות האוויר 555 פטריוטים שהייתה בין הארגונים שהובילו את המחאה.
נועם, בנו של סא"ל אבי לניר, מפקדו של אפשטיין במלחמת 73' שנפל בשבי הסורי לאחר שעונה למוות – ספד לו בחשבונו הפרטי בפייסבוק. הוא כתב: "בוקר שבת עשר בבוקר טלפון משרל'ה אפשטיין, אשתו של גיורא – ולא היה צריך לומר יותר. תמו חייו של האיש המופלא הזה".
