כאשר הדרג המדיני, הדרג הצבאי, התקשורת והציבור שמחו בקול רהב על הפלתו של משטר אסד בסוריה ועל הפגיעה הקשה, לכאורה, בציר הרשע האיראני, טענתי אז כי עוד נתגעגע למשטרו של אסד. זאת משום שקיבלנו במקומו משטר של דאעש, בתמיכת הטורקים, שהכניסו את כוחותיהם לסוריה ומאיימים על קיומה של מדינת ישראל.
לא חלף זמן רב, וכיום אנו עדים כיצד משטר של ג'יהאדיסטים, שאותם הדרג המדיני והצבאי שמחו על בואם, מתחיל לממש את חזונו. לאחר שרצחו אלפי עלווים שתמכו במשטרו של אסד, הם החלו לרצוח את הדרוזים בסוריה ומבצעים בהם חיסול אתני. לישראל נפתחה חזית נוספת בסוריה, שכן ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לעמוד מן הצד כאשר רוצחים בסוריה את העדה הדרוזית, שאותה אנו רואים כאחים.
אך לישראל יש בעיה קשה מאוד: מחסור משווע בכוחות יבשה. לפיכך, על מנת להעביר כוחות לצפון, יש צורך לדלל כוחות בדרום, לרבות מרצועת עזה. יש לזכור כי את החיזבאללה טרם הכרענו, והוא עדיין כוח משמעותי שמולו יש להעמיד כוחות של צבא ההגנה לישראל באוויר וביבשה. אין לנו כוחות מספקים לאורך שלוש מאות קילומטרים של גבול ירדן, שם מתקיים תהליך מואץ, בסיוע האיראנים, של הקמת חוליות טרור לאורך כל הגבול. יש לנו בעיות מול המצרים, שכן לאורך כל הגבול איתם אין לנו כוחות מספיקים, ויש לנו בעיות קשות ביהודה ושומרון.
צבא ההגנה לישראל עוסק כבר שנתיים במלחמה ברצועת עזה, שבה הוא מפסיד ואינו מתפנה לשקם את צבא היבשה ולהגדילו אל מול כל גבולות ישראל. וטרם דיברנו על המעגל השני והשלישי ועל איום הטילים האיראנים. ישראל נמצאת היום במצב הגרוע ביותר מאז תחילת המלחמה.
ברצועת עזה, צבא ההגנה לישראל איבד שליטה מוחלטת. מאז תחילתו של מבצע "מרכבות גדעון", ביוזמתו של הרמטכ"ל אייל זמיר מיד עם כניסתו לתפקידו, נהרגו לנו קרוב לחמישים לוחמים, ועוד רבים מאוד נפצעו קשה ובינוני. לא הצלחנו לשחרר מאז אף חטוף בלחץ צבאי, ואין ביכולתו של צבא ההגנה לישראל, במצבו הרעוע, להכריע את החמאס.
אם עד עתה התעקש בנימין נתניהו להישאר בציר מורג ולהקים עיר הומניטרית ברפיח, הרי שנשמעים לאחרונה קולות שישראל מוכנה ללכת רחוק ולסגת משטחים שעד כה היו מבחינת "ייהרג ובל יעבור", כמו למשל ציר מורג והעיר ההומניטרית ברפיח, אם אכן זה נכון הדבר והוא לא תרמית, הרי הוא מלמד על ההבנה החד משמעית של הדרג המדיני ובעיקר הדרג הצבאי שאין לצה"ל שום יכולת להשיג את מטרות המלחמה – שחרור החטופים והכרעת החמאס ללא סיום הלחימה.
אני לא מוציא מכלל אפשרות סבירה שבנימין נתניהו למראית עין מוכן להתגמש ולהוציא את כוחותינו מציר מורג ולותר על הקמת העיר ההומניטרית ברפיח, על מנת להראות לציבור הישראלי, לטראמפ והעולם שהוא מוכן ללכת להסכם ובכך להשיג תמיכה, אבל בהמשך הוא יפיל את ההסכם על סעיף אחר ויאשים בכך את החמאס.
נכונותו של נתניהו להתפשר על נקודות ספציפיות אלו (ציר מורג, עיר הומניטרית ברפיח) היא אולי תמרון אסטרטגי כדי להיראות גמיש ולצבור תמיכה. עם זאת, אני חושש שנתניהו ימצא בסופו של דבר סיבה אחרת לטרפד את העסקה ואז יטיל את האשמה על חמאס. חבל מאוד שלא שמעו להמלצותיי כבר לפני חודשים רבים מאוד, והגיעו למסקנה הזו רק לאחר נזקים קשים מאוד לצה"ל ולמדינה, כולל הרוגים ופצועים רבים מאוד ומותם של חלק מהחטופים.
כל מה שאמרתי והזהרתי, בכל האמצעים שעמדו לרשותי – את הדרג המדיני, את הדרג הצבאי, את הציבור ואת ראש הממשלה בשש הפגישות שהיו בינינו בתחילת המלחמה – אכן קורם עור וגידים. שימו לב כיצד הפרשנים והכתבים הצבאיים שעד לא מזמן סיפרו לעם ישראל שאנחנו מנצחים בכל הגזרות ובעיקר את החמאס משנים כעת את עמדתם ב-180 מעלות, כאשר אני הייתי עקבי לאורך כל הדרך למרות ההשמצות שקיבלתי.
ישראל מסובכת מעל לראשה: גם במלחמה שאבדה את תכליתה, גם באובדן הקשר עם רובו של העולם, גם בבור כלכלי ותקציבי שלא יאפשר את שיקום הצבא, החינוך, הבריאות ושיקום ההרס הנורא של התשתיות עם אלפי משפחות שאיבדו את בתיהם ואת כל רכושם ונשארו חסרי כל, גם הכאוס החברתי – כמעט מלחמת אחים בין אנשים שאיבדו את הרציונל ותומכים במהלכיו של בנימין נתניהו וחבר מרעיו הקיצוניים הסוחפים אותו מאחוריהם, לבין האנשים הרציונליים שאיבדו את תקוותם שמדינת ישראל תשוב לעצמה.
הייתי אומר שהדבר החמור ביותר שקורה לנו מכל מה שמניתי לעיל הוא הכאוס החברתי, ובעיקר אותם אלה שאני מכנה הבלתי רציונליים, אלו הם תומכיו של בנימין נתניהו המתעלמים מעובדות וממציאות, ממניעים אידיאולוגיים ודתיים. בהתנהגותם ניתן להבחין במספר מאפיינים:
התעלמות מנתונים ומציאות: אנשים אלו בוחרים להתעלם מנתונים, ראיות ומציאות אובייקטיבית המוצגת בפניהם, גם כאשר היא סותרת את תפיסותיהם. הם עשויים לדחות מידע מדעי, כלכלי, חברתי או אחר, גם אם הוא נתמך באופן נרחב.
הנעה מאמונות אידיאולוגיות ודתיות: ההתנהלות וההחלטות של קבוצה זו מושתתות בעיקר על מערכת אמונות אידיאולוגית מגובשת, ובמיוחד על אמונה דתית. הם רואים באמונתם את המקור הבלעדי לאמת, ומתייחסים אליה כקובעת את המציאות, ולא להיפך.
קידום מהלכים לא רציונליים: כתוצאה מהתעלמותם מעובדות והנעה מאמונות, הם תומכים או יוזמים מהלכים, מדיניות או תהליכים שאינם מתבססים על ניתוח רציונלי של המציאות ועל הבנה של השלכותיהם. תהליכים אלו עשויים להיות בלתי ישימים, מזיקים או בעלי פוטנציאל הרסני.
גרימת הרס למדינה: התמיכה בתהליכים לא מציאותיים עלולה להוביל לפגיעה במבנים חברתיים, כלכליים, ביטחוניים או פוליטיים של המדינה. ההרס יכול להתבטא בהידרדרות במצב הכלכלי, פגיעה בביטחון, שחיקה דמוקרטית, קרע חברתי ועוד.
במקרים קיצוניים, ניתן יהיה לכנות התנהלות כזו כ"פונדמנטליזם" (כאשר המניע הדתי חזק מאוד), "דוגמטיות" (היאחזות עיקשת בדוגמות מבלי לבחון אותן), או "כפירה במציאות". חשוב לציין כי לא כל אדם מאמין או בעל אידיאולוגיה מתעלם מעובדות, אך במקרה שתואר, ישנו שילוב של כלל המאפיינים הללו.
אלה בדיוק אותם אנשים שסוגדים, מתקרנפים ומתחנפים לבנימין נתניהו והולכים אחריו כסומא בארובה, ותורמים יחד איתו להרס המדינה. אנו עדים לתהליך הרסני בו מדינת ישראל עוברת ממדינת אור למדינה חשוכה. מדובר על אובדן כיוון וערכים.
על כך שישראל אינה רק מתמודדת עם קשיים, אלא נמצאת במסלול מובהק של הידרדרות מהותית, שהופך אותה ממדינה בעלת מאפיינים חיוביים של קדמה, דמוקרטיה ומוסריות, למדינה הנשלטת על ידי כוחות של קיצוניות, חוסר סובלנות וחשכה, המאיימים על עצם אופייה וקיומה. במידה ולא נתעשת, נכיר במציאות ובעובדות כפי שהן, ונפעל יחד להציל את המדינה מאותם כוחות אופל המובילים לחורבנה, פשוט לא נהיה פה.
