הרגליים של פיפ הפסיקו לזוז. היא לא אמרה להן לעצור, זה היה מעין ידע קדמוני שבשתיקה — שאפילו צעד אחד נוסף יביא אותה קרוב מדי אליו.
"בבקשה, פיפ," אמר רוג'ר. הוא משך את הכיסא שנמצא בדיוק מול מקס וסימן לה לשבת. לצד מקס, מול רוג'ר, ישב כריסטופר אֶפְּס, אותו פרקליט שייצג את מקס במשפט שלו. בפעם האחרונה שפיפ נתקלה באיש הזה היא נמצאה על דוכן העדים; היא היתה לבושה בדיוק באותה חליפה, כשהטריד אותה בקול הנבחני שלו. היא שנאה גם אותו, אבל הרגש הזה היה כאין וכאפס לעומת השנאה כלפי האדם היושב מולה. רק רוחב של שולחן מפריד ביניהם.
"כן, אז שלום לכולם," אמר חסן בקול עליז והתיישב בכיסא המיועד לו בראש השולחן, בין שני הצדדים. "בואו נסיים קודם כול עם ההיכרות. משמעות התפקיד שלי כמגשר היא שאני כאן לעזור לכם להגיע להסכמה ולפשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים. המטרה היחידה שלי היא שכולם יהיו מרוצים, בסדר?"
חסן בבירור לא היטיב לקרוא את החדר.
"המטרה של גישור היא בגדול להימנע מהתדיינות משפטית. משפט הוא טרחה גדולה, ויקר מאוד עבור כל הנוגעים בדבר, אז תמיד כדאי לנסות ולראות אם נצליח להגיע להסדר כלשהו לפני הגשת תביעה." הוא חייך חיוך רחב, תחילה לצד החדר של פיפ ואז לזה של מקס. חיוך משותף ושווה.
"אם לא נוכל להגיע להסכמה, מר הייסטינגס ועורך דינו מתכוונים להגיש תביעת דיבה כנגד מיס פיץ־אמובי, על ציוץ ופוסט בבלוג מתאריך שלושה במאי השנה, אשר לטענתם כללו פרסום לשון הרע בכתב ובקובץ שמע." חסן העיף מבט ברשימות שלו. "מר אֶפְּס, בשם המתלונן מר הייסטינגס, טוען כי לפרסום לשון הרע היתה השפעה חמורה על מרשו, מבחינת מצבו הנפשי והנזק הבלתי הפיך שנגרם לשמו הטוב. הדבר הוביל בתורו לקשיים כלכליים אשר בגינם הוא מבקש פיצוי כספי."
הידיים של פיפ נסגרו לאגרופים בחיקה, המפרקים מתבלטים מבעד לעור כמו עמוד שדרה פרהיסטורי. היא לא ידעה אם תוכל לשבת כאן ולהקשיב לכל זה, היא לא פאקינג ידעה אם היא מסוגלת לזה. אבל היא נשמה נשימות עמוקה וניסתה, למען אבא שלה ורוג'ר, ולמען חסן המסכן הזה.
על השולחן, מול מקס, עמד כמובן בקבוק המים הבלתי נסבל שלו. פלסטיק בצבע כחול כהה אטום עם פיית גומי נפתחת. זאת לא הפעם הראשונה שפיפ ראתה אותו עם הבקבוק הזה; בעיירה קטנה כמו ליטל קילטון, מסלולי ריצה נוטים להתקרב ולהצטלב. היא למדה לצפות לזה, לראות את מקס יוצא לרוץ כשהיא יצאה לרוץ, כמעט כאילו הוא עושה את זה בכוונה איכשהו. ותמיד עם הבקבוק הכחול המזדיין הזה.
מקס ראה שהיא מסתכלת. הוא הושיט יד לבקבוק, לחץ על הכפתור לשחרר את הפייה בנקישה, לגם לגימה ארוכה ורעשנית ושיקשק את המים בפה. העיניים שלו נשארו נעוצות בה כל הזמן הזה.
חסן רופף מעט את קשר העניבה שלו. "ובכן, מר אֶפְּס, אם תוכל להתחיל בדברי הפתיחה שלך."
"בהחלט," אמר אֶפְּס והתעסק בניירת שלו, והקול שלו היה חד בדיוק כפי שזכרה אותו פיפ. "הלקוח שלי סובל נוראות מאז פרסום לשון הרע של מיס פיץ־אמובי בשלושה במאי בשעות הערב, בעיקר בשל הנוכחות האינטרנטית הניכרת של מיס פיץ־אמובי, יותר משלוש מאות אלף עוקבים בשעתו. למרשי תואר מבוקש מאוניברסיטה מכובדת, ולכן היה אמור להיות מועמד רצוי לעבודות לבעלי תואר."
מקס שתה שוב מבקבוק המים, כאילו כדי להדגיש את הנקודה.
"אבל בחודשים האחרונים מר הייסטינגס מתקשה למצוא תעסוקה ברמה המגיעה לו. הדבר נובע ישירות מהנזק שנגרם לשמו הטוב בגלל דברי לשון הרע של מיס פיץ־אמובי. כתוצאה מכך מרשי נאלץ להמשיך להתגורר עם הוריו, כיוון שאינו מצליח למצוא משרה הולמת ולכן אינו יכול לשלם שכר דירה על מגורים בלונדון."
אוי אוי אוי, האנס הסדרתי המסכן, חשבה פיפ, וביטאה את המילים בעיניה.
"אבל הנזק שנגרם לא מוגבל למרשי בלבד," המשיך אֶפְּס. "ההורים שלו, מר וגברת הייסטינגס, סבלו גם הם מהמתח, ובאחרונה נאלצו לעזוב את הארץ ולהתגורר בביתם השני בפירנצה למשך חודשיים. הבית שלהם הושחת באותו לילה ממש שבו פירסמה מיס פיץ־אמובי את דברי לשון הרע; מישהו ריסס גרפיטי על חזית הבית שלהם עם המילים: אנס, אני אתפוס אותך —"
"מר אֶפְּס," קטע אותו רוג'ר. "אני מקווה שאתה לא מרמז שהלקוחה שלי קשורה באופן כלשהו למעשה ההשחתה הזה. המשטרה אפילו לא שוחחה איתה בעניין."
"ממש לא, מר טרנר," השיב אֶפְּס הנהון. "הזכרתי את זה רק על מנת להראות קשר סיבתי בין דברי לשון הרע של מיס פיץ־אמובי לבין מעשה ההשחתה, שהתרחש בשעות שלאחר הדברים. כתוצאה מכך, משפחת הייסטינגס לא מרגישה בטוחה בביתה שלה, ונאלצה להתקין מצלמות אבטחה בחזית הבית. אני מקווה שזה מסביר במידה מסוימת לא רק את הקשיים הכלכליים שמר הייסטינגס סובל מהם, אלא גם את הכאב והסבל העמוקים שהרגישו הוא ובני משפחתו בעקבות דברי לשון הרע המכפישים והמבזים של מיס פיץ־אמובי."
"מכפישים?" אמרה פיפ, ולחייה הסמיקו. "קראתי לו אנס והוא באמת אנס, אז —"
"מר טרנר," נבח אֶפְּס וקולו התחזק. "אני מציע שתייעץ למרשתך לשמור על שקט ושתזכיר לה שכל דברי לשון הרע שתשמיע יכולים להיחשב לצורכי תביעת דיבה."
חסן הרים ידיים. "כן, כן, אני מציע שנירגע כולנו. מיס פיץ־אמובי, הצד שלך יקבל הזדמנות לדבר בהמשך." הוא רופף את העניבה שלו שוב.
"זה בסדר, פיפ, הכול בשליטה," אמר לה רוג'ר בשקט.
"אני מזכיר למיס פיץ־אמובי," אמר אֶפְּס אפילו בלי להסתכל עליה, ומבטו נעוץ במקום זה ברוג'ר, "שלפני ארבעה חודשים מרשי עמד למשפט ונמצא 'לא אשם' בכל הסעיפים. זו ההוכחה היחידה שנדרשת לכך שהדברים שנאמרו בשלושה במאי היו אכן לשון הרע."
"עם כל זה," התערב רוג'ר עכשיו, והתעסק בניירות שלו, "ניתן לטעון ללשון הרע רק אם הדברים מוצגים כעובדה. זה היה הציוץ של מרשתי: עדכון אחרון מהמשפט של מקס הייסטינגס. לא אכפת לי מה חבר המושבעים חושב: הוא אשם. הוא כיחכח בגרונו. "הביטוי 'לא אכפת לי' מציג בבירור את ההצהרה שלאחר מכן כסובייקטיבית, כדעה, לא כעובדה —"
"נו באמת," קטע אותו אֶפְּס. "אתה מנסה להסתמך על הגנת הבעת דעה? באמת? בחייך. הדברים נוסחו בבירור כעובדה, וקובץ השמע הוצג כאמיתי."
"הוא אמיתי," אמרה פיפ. "רוצה לשמוע אותו?"
"פיפ, בבקשה —"
"מר טרנר —"
"הוא בבירור ערוך." מקס דיבר בפעם הראשונה, בקול רגוע במידה מטריפה, ושילב את כפות הידיים מולו. העיניים שלו היו ממוקדות במגשר בלבד. "אני אפילו לא נשמע ככה."
"מה, כמו אנס?" סיננה אליו פיפ.
"מר טרנר —"
"פיפ —"
"בסדר, אנשים!" חסן קם. "בואו נירגע. כולם יקבלו הזדמנות להתבטא. תזכרו שאנחנו כאן לוודא שכולם מרוצים מהתוצאה. מר אֶפְּס, אתה יכול לפרט עבורנו את הפיצוי הכספי שמרשך מבקש?"
אֶפְּס הרכין ראש ושלף דף נייר מתחתית הערמה. "נזקים מיוחדים, בהתחשב בכך שמרשי היה אמור להיות מועסק בארבעת החודשים האחרונים, ברמת השתכרות חודשית שניתן לצפות לה ממישהו כמוהו, שהיא שלושת אלפים ליש"ט לפחות. מכאן שהנזק הכספי הוא שנים־עשר אלף ליש"ט."
מקס לגם שוב מבקבוק המים שלו והמים שיכשכו בגרונו. פיפ היתה רוצה לקחת את בקבוק המים המזדיין ולדפוק לו אותו בפרצוף. אם כבר דם על הידיים, לפחות שהוא יהיה שלו.
"מובן שלא ניתן להצמיד מספר לכאב ולסבל הנפשי שסבלו מרשי ומשפחתו. אבל אנחנו סבורים כי סכום של שמונת אלפים ליש"ט יהיה הולם, ובסיכום כולל, עשרים אלף ליש"ט."
"מגוחך," אמר רוג'ר וניענע בראשו. "מרשתי בת שמונה־עשרה בסך הכול."
