בג"ץ קבע בפסק דין תקדימי כי נשים יוכלו לגשת למבחני רבנות של הרבנות הראשית לישראל. מדובר בפסק דין דרמטי, שמאפשר לנשים לגשת לבחינות גם אם התוצאה אינה הסמכה לרבנות – דבר שהרבנות מנעה עד כה. המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, הוא זה שכתב את חוות הדעת המרכזית, ובה נקבע כי הרבנות תשלם לעותרות 50 אלף ש"ח.
"הרבנות הראשית היא רשות מנהלית, הפועלת מכוח חקיקת מדינת ישראל, וממומנת מתקציב מדינת ישראל. משכך, חלים עליה בפעולתה כללי המשפט המנהלי", קבע השופט.
סולברג דחה את עמדת הרבנות הראשית שלפיה הבחינות נעשות מכוח היכולת להסמיך לרבנות בלבד, דבר אותו ניתן ללמוד מתוך "העובדה שהרבנות הראשית מנפיקה תעודות בגין מעבר של בחינות בודדות, וגם מכך שהיא מעניקה תעודות הסמכה שונות, שאינן תעודות הסמכה לרבנות; יתרה מזאת, תעודות אלה הן הרוב המכריע של התעודות המונפקות על ידה".
"כך, הרבנות הראשית עצמה מבצעת, כחלק מסמכותה לערוך בחינות, פעולות רבות ומגוונות שאינן כלולות בגדרי הפרשנות המצמצמת שאותה היא מבקשת כי נאמץ. הרי ככל שתכליתן היחידה של הבחינות היא הסמכה לרבנות, מה ההצדקה להנפקת כל אותן תעודות אחרות? נדמה כי התשובה על כך ברורה, ומצויה בעובדה – אשר גם המשיבים מכירים בה – שלתעודות אלה נפקות ותועלת של ממש בעולם המעשה, באופן בלתי תלוי בהסמכה הרשמית לרבנות", כתב השופט סולברג.
עוד הוסיף השופט סולברג, והתייחס להיבט ההלכתי: "אין לכחד: התנגדות ללימוד תורה על ידי נשים, ולמצער לעיסוק בחלק לא מבוטל מ'חדרי התורה', שעליהם נמנים גם אלה שבהם עוסקים המבחנים שעל הפרק – מצויה גם מצויה במקורותינו. כך, למשל, מצוות לימוד התורה, וכן חובת האב ללמדה לילדיו – יוחדה לגברים. אף ללימוד שלא מתוך חובה, קמו מתנגדים".
"המעיין במקורותינו, גם במוקדמים מביניהם, לא ימצא בנדון תמונה חד-ממדית; הרחק מכך. בראש ובראשונה, גם במסגרת העמדה הבסיסית שהוזכרה לעיל, היו שביקשו לקבוע חריגים, שעניינם בסוגי לימוד שיותרו לנשים: לימוד תורה שבכתב; לימוד דינים שנשים מחויבות בהם; לימוד עצמי; ותיחום האיסור דווקא לנשים צעירות. עם זאת, יש לציין כי החריגים הנזכרים לא התקבלו בקרב כלל הפוסקים", כתב סולברג.
עוד כתב: "נוסף על כך, ושמא אף חשוב מכך: הובלה והשפעה נשית, שקושרה גם לידע תורני, בהחלט יכולים אנו למצוא בתנ"ך ובמקורות חז"ל. "על רגל אחת', מבלי למצות, ניתן להזכיר בהקשר זה את ארבע האימהות, בנות צלפחד, דבורה, ברוריה ועוד כיוצא בהן, כאשר חכמינו לא חסכו בשבחן ובמעלותיהן".
"הנה כי כן, תמורה משמעותית שקיימת, גם בעולמה הפנימי של ההלכה, היא של הרחבת מעגל לימוד התורה, תוך רגישות למעמדה המשתנה של האישה בחברה, ולמרכזיות לימוד התורה במסורת ובתרבות היהודית. בעתירה שלפנינו ניתן לראות ביטוי נוסף למגמה זו, של נשים אשר מבקשות לעסוק ב"עמלה של תורה", שאותה "כל הרוצה ליטול יבוא וייטול" (אבות דרבי נתן נוסח א, פרק מא); וכפי שכבר צוין, הדברים כמובן עולים בקנה אחד עם הדין הישראלי, ועם חובתה של הרשות בעניין דנן, הרבנות הראשית לישראל – לנהוג עם כלל הציבור באופן שוויוני, בהיעדר הצדקה לפעול אחרת", קבע השופט סולברג.
