זאת ועוד: הביקוש לעובדי הייטק בעולם הוא מהגבוהים בכל הזמנים. נכון שמדובר בענף "בועתי", כזה שמתכווץ ומתנפח לפי תנודות השוק. יש תקופות שבהן חברות ענק מוציאות את הנתח הגדול ביותר בתקציביהן לא על שיווק ולא על ייצור, אלא על גיוס עובדים חדשים. לעומתן יש תקופות שפל שמתבטאות בצמצומים ופיטורים. ועדיין, רוצה קביעות? לך להיות מורה. רוצה לרכוש דירה אחרי כמה שנים של עבודה מאומצת? לך להייטק.
לא רק מפוטרים יש בהייטק, אלא גם מתפטרים. למעשה, יש מי שעשו כבר סיבוב שני או שלישי במעבר בין עבודה לבטלה מרצון: נותנים כמה שנים של עבודה בשכר של עשרות אלפי שקלים לחודש, פורשים לשנה עת פוקעת הבועה, מחכים לגאות הבאה כדי לחזור – ובינתיים מחכים לגלים שיעלו כדי לגלוש…
אז יכול להיות שאם תסכמו את ההכנסות בעשרים שנה של עבודה בהייטק לעומת למשל ענף הביטוח, תגלו ששני העובדים שבדקנו הכניסו הכנסה דומה, אבל זה שעבר בהייטק בילה לפחות חמש שנים מתוכן "בין עבודות" תקופות שאותן הקדיש להתפתחות אישית, עניין רב חשיבות בעיני דור ה-Z.
הייטק (ושוב, בהכללה, כי מדובר על לא מעט משרות חלקן שונות מאוד באופיין) הוא ענף פחות יציב, פחות סולידי, אבל כשהוא מתגמל – הוא מתגמל כמו שאף ענף אחר לא עושה. לכן עוד לפני שדיברנו על מה שהוא יכול לאפשר לנפש, מה שהוא יכול לעשות לחשבון הבנק של אנשים צעירים לא דומה בכלל לענפים אחרים.
סולידיות? זה בשביל בני הדור שלי: שהתחתנו בגיל עשרים ומשהו, נטלו משכנתה בגיל שלושים ומשהו, פתחו קופות גמל, קרנות השתלמות והשקיעו בדור העתיד. כלומר – באלה שהלכו לעבוד בהייטק ועקפו את כולנו בסיבוב.
