מ', בן 73, תושב אשדוד ואב שכול, נקלע לחובות כבדים של יותר ממיליון שקלים, בעקבות הסתבכות משפטית ומשפחתית מורכבת שהחלה לפני יותר מעשור. לאחר הליך משפטי ממושך, קיבל לאחרונה בית משפט השלום בקריית גת החלטה יוצאת דופן ותקדימית, והורה על מתן הפטר מוחלט ומיידי מכל חובותיו של מ', למרות התנגדות הנאמנת והממונה בתיק. האיש, גרוש ואב לארבעה ילדים, איבד את אחד מבניו בשנת 2005, שהתאבד בעקבות טראומה משירותו הצבאי ביחידת 'שלדג'.
לדברי עו"ד צבי וישנגרד, המייצג אותו, מותו של בנו הוביל את מ' למשבר נפשי חמור ומתמשך, ומאז הוא סובל מדיכאון עמוק, מחרדות וממחשבות אובדניות, אך נאלץ לעיתים קרובות להפסיק וליטול תרופות חיוניות עקב מצוקתו הכלכלית. מעבר לכך, הוא הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כסובל מנכות רפואית בשיעור של 42% עקב מחלת הסוכרת, קוצר נשימה ובעיות אורתופדיות.
בשל מצבו הרפואי והכלכלי הקשה, מ' מתגורר בדירה שכורה ישנה, ללא מעלית וללא מיזוג אוויר, ומתקשה לעמוד בתשלום השכירות. הוא מתקיים מקצבת זקנה, גמלת סיעוד ועבודה מאומצת כמחלק גז – עבודה פיזית קשה שהוא מבצע כדי לשרוד כלכלית.
לדברי עו"ד וישנגרד, שורש הסתבכותו הכלכלית של מ' החל בשנת 2009, אז פרץ סכסוך משפחתי חריף סביב משק חקלאי שהיה בבעלותו במושב הסמוך לגדרה, שבו התגורר בעבר עם גרושתו וילדיו.
בעקבות הסכסוך ומספר הליכים משפטיים, נמכר המשק בשנת 2015 במסגרת כינוס נכסים. מתוך סכום המכירה (5.5 מיליון ש"ח), קיבלה גרושתו של מ' 1.1 מיליון ש"ח, ואילו הוא עצמו, לטענתו, קיבל סכום זעום של כ-200 אלף שקלים בלבד.
בשנת 2018, לאחר הליך נוסף בבית המשפט המחוזי בלוד, פונה מ' מהמשק, לאחר שנרכש על ידי בני זוג שרצו לעבור להתגורר בו. מאחר וסירב להתפנות, הוא נדרש לשלם להם פיצוי בסך חצי מיליון שקלים, חוב שהפך מרכזי בהליך חדלות הפירעון הנוכחי.
לדברי עו"ד וישנגרד, לאורך כל ההליכים המשפטיים שבהם היה מעורב, קיבל מ' ייצוג משפטי לקוי אשר מנע ממנו להגן על עצמו כראוי. כך למשל, טוען מ' שהוא מעולם לא פגש את עורך דינו הראשון בהליך חדלות הפירעון, דבר שגרם למחדלים שונים בהליך ובפרט לאי-הגשת דוחות כספיים דו-חודשיים במועד.
במהלך הליך חדלות הפירעון שנפתח נגדו בשנת 2023, נקבע תחילה למ' צו תשלומים חודשי בסך 2,500 שקלים, אך בשל מחדלים בתחילת ההליך, נוצר פיגור בסך 5,000 שקלים בצו התשלומים. פיגור זה סולק במלואו עוד לפני הדיון המכריע בעניינו.
הנאמנת בתיק, עו"ד סיון יוספי, ביקשה מבית המשפט לקבוע תוכנית שיקום כלכלית שלפיה ישלם הקשיש סך של 2,500 שקלים בחודש לתקופה של 36 חודשים נוספים, בטענה כי חובתה המקצועית לאזן בין האינטרסים של מ' לאלו של הנושים, ולכן עליו לשלם סכום מינימלי.
לקראת הדיון פנה מ' לעורך הדין צבי וישנגרד, יו"ר הועדות לחדלות פירעון בלשכת עורכי הדין הארצית – אשר נאות לייצגו. עו"ד וישנגרד הגיש לבית המשפט את תגובתו לקראת הדיון, ובה ביקש לתת לחייב הפטר חלוט, בטענה ש"מוטלת עלינו החובה כחברה לפטור חייבים מבוגרים שאין להם פנסיה". לדבריו, למרות שעדיין אותם חייבים עובדים בעבודות דחק ויש להם לכאורה הכנסה פנויה, עליהם לזכות בפטור, שכן כספים אלו ישמשו אותם בשנותיהם האחרונות.
בדיון שהתקיים טען עו"ד וישנגרד כי מדובר במקרה חריג במיוחד של אדם בגיל מבוגר, הסובל מבעיות נפשיות ופיזיות קשות, ללא כל בסיס כלכלי לעתיד. מ' העיד אף הוא בדיון, וחשף את מצבו הנפשי והבריאותי החמור, את הקושי הפיזי בעבודה ואת תחושת חוסר התוחלת להמשיך בחייו במצבו הנוכחי.
במהלך הדיון הצטרפו הנאמנת עו"ד סיון יוספי וב"כ הממונה לעמדתו של עו"ד וישנגרד, והותירו לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה אם יש מקום לתת הפטר חלוט או לקבוע תוכנית פירעון כלשהי.
בהחלטה תקדימית קבע כבוד השופט עידו כפכפי מבית משפט השלום בקריית גת כי "אכן, לכאורה חלים תנאי סעיף 162 א' המאפשרים לקבוע תשלום מאחוז השתכרותו בפועל, אולם לטעמי כאשר אדם בגיל 73 נאלץ לעבוד כדי להתקיים בכבוד, אין מקום לקחת אחוזים מהכנסה זו, דבר אשר יוליד תועלת קטנה מאוד לנושים ונזק גדול לחייב, אשר אין לו בסיס כלכלי לימי זקנתו, וממילא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים קיצור התקופה. לאחר בחינת מכלול הנסיבות, חלים תנאי סעיף 167(א) לחוק ועל כן, ניתן בזאת הפטר לאלתר לחייב".
השופט ביטל בהחלטתו את כל ההגבלות המשפטיות שהוטלו על מ', לרבות ביטול עיכוב יציאה מהארץ. כמו כן הורה השופט על סגירת תיקי הוצאה לפועל נגד מ' והפסקת ההליכים המשפטיים נגדו.
עו"ד צבי וישנגרד מסר בתגובה: "החלטת בית המשפט תאפשר למ' לחיות את שנותיו האחרונות בכבוד וללא חובות. מדובר בהחלטה תקדימית ואנושית, המדגישה את הצורך לבחון מחדש חיוב פנסיונרים בהחזרים חודשיים גבוהים. מדובר בתופעה ארצית, של אנשים מבוגרים שנקלעו בערוב ימיהם למצוקה כלכלית קשה, וכעת, חרף גילם ובשל מצבם הנואש, הם נאלצים להימנע מטיפולים רפואיים חיוניים, ולעבוד למחייתם, לעיתים בעבודות פיזיות מפרכות, כמו במקרה הנדון".
