איש התקשורת נועם פתחי, מגיש "פתחי וזמרי בעם" לצד זימרי ברדיו גלי ישראל ו"פתחי את שי" לצד שי גולדשטיין, משתף בראיון נדיר על סיפור הילדות הקשה עם אב מהמר, הפחד מזוגיות והעובדה שהוא מגדיר את עצמו "ביביסט" בגאווה. בין הטלוויזיה לרדיו, הוא נותר רווק בגיל 51 ועדיין חי בחרדה כלכלית קיומית.
איך אתה מתמודד עם העומס של להיות כל הזמן עם האקטואליה, רדיו בבוקר וטלוויזיה בערב?
"אני פותח את היום עם שני עיתונים, תוסיף על זה טוויטר, תוסיף על זה פייסבוק, תוסיף על זה טלגרם. אני מכור, אבל אתה יודע, זאת העבודה שלי. אני לא סוכן ביטוח שמכור לאקטואליה. אני צריך להגיב, אני צריך להיות מעודכן. ואני אגיד לך גם, מחוץ גם לפודקאסט וגם לעשייה, אני באמת מודאג. אני מודאג מהפלת של הממשלה, אני מודאג ממצב החטופים, זה באמת מנהל אותך".
איך אתה רואה את התפקיד שלך בתקשורת?
"התפקיד שלי זה להיות מתווך מציאות. התפקיד שלי להשמיע קול חסר בתקשורת. התפקיד שלי זה להילחם בהנדסת הודעה. אתה יודע, יש את המושג מכונת רעל, זה מנטרה של הנדסת הודעה שאזרחי ישראל והציבור שלנו בטח נתון תחתיו. זה התפקיד – לברור את האמת, להשמיע קול אחר, לא לתת לתקשורת לנהל פה את המדינה."
איך אתה שומר על צניעות ולא חושב שאתה יותר מדי ממה שאתה באמת?
"בוא נשים את הדברים בפרופורציות. אני לא נמצא, אפילו בתקשורת אני לא נמצא בתוכניות שמכתיבות את סדר היום בישראל. אנחנו בסך הכל תוכניות אקטואליה, מגיבות, מנהלות דיון. אלה לא התוכניות שמכתיבות את ה… אבל הן כן נותנות פרשנות, פרשנות חכמה, פרשנות נכונה ומוצדקת ושחסרה בהרבה מקומות."
מה באמת נועם פתחי – איש הפוליטיקה שרוצה להיות בפטריוטים, או איש האירוח שרוצה לעשות פתחי את שי?
"אני אענה לך. הסיפור הוא שאני וזימרי התחלנו בפטריוטים 4 פעמים בשבוע. באיזשהו שלב אמרתי, אין לי מה לתת שם 4 ימים בשבוע. אין לי מה לחזור על… אני לא יודע להמציא את עצמי מחדש. בניגוד למשל לזימרי שהוא מבריק. התוכנית שלי ושל שי בערוץ 14, זה היה הגשמת חלום. זה להיות ערב ערב בפריים טיים, עם תוכנית שעושה גם סאטירה, גם בידור, גם מארחת אנשים מעניינים, גם אומנים. זה גם רגע של שפיות, שאתה אומר, יש פה עוד חיים, חוץ מהמלחמה והמאבק בדיפ סטייט".
למה אתה קורא לעצמך ביביסט, למה לא תומך בליכוד?
"כי זה יותר קצר, אני קופי-רייטר, זה בא בקפסולה. אני לא מתבייש לבוא ולהגיד שאני מסתכל על כל המשחק הפוליטי לאורך עשרות שנים, רואה בן אדם אחד, לדעתי מוכשר יותר, בעל שיעור קומה, זוכה לכבוד עולמי, אני אוהב איך שהוא חושב, אני אוהב איך שהוא מחזיק פה."
ואתה אוהב איך שהוא מנהל את המדינה?
"מאוד. אנחנו לא מדברים עכשיו מאז השביעי באוקטובר וביקורת וכו'. אבל בגדול, בתמונה הגדולה, לא רק שאני אוהב את זה, אני חושב שהוא היחיד שיכול לנהל את זה לאורך זמן."
למה הוא היחיד?
"כי כל השאר, לא ברמה, לא בליגה."
אולי יש פה משהו של איזה עיוורון? איפה הבחירה העצמית?
"קודם כל, נתניהו משחק במשחק הדמוקרטי וכולנו משחקים במשחק הדמוקרטי. נועם פתחי הוא לא המעריץ שקובע מי יהיה ראש ממשלה. יש פה ציבור, והוא מגיע כל פעם לבחירות. האם נתניהו עושה טעויות לאורך זמן? ברור, זה לא הערצה עיוורת."
אתה נמנע מלהיפגש עם ביבי?
"אני נמנע מלהיפגש עם ביבי. אני ראיתי את ביבי פעם אחת במפגש לפני אולי עשור, במפגש של מובילי תקשורת ברשתות."
למה?
"אני מנסה לשפוט את זה ממרחוק. להבין מי הדמות. כמנהיג, כבן אדם, מה עושים לו, מה הוא עושה לאחרים. כשאתה תיכנס לפגישות ולזה, אתה לא תוכל לשפוט את זה ממרחוק."
בוא נדבר על הבית שממנו הגעת. ספר לי על אבא שלך.
"כשהייתי בן שבע, אמא שלי לקחה אותי ואת אחותי, ועברנו לבית של סבתא. אבא שלי היה חולה במחלת ההימורים. קלפים, משחקים עם חברים. אתה פשוט היית מפסיד את כל הכסף שלך, מקבל עוד כסף, עוד דירה, מפסיד אותה".
מה הוא עשה בחיים?
"אבא שלי היה מסגר. היה נחשב אומן בתחום הזה. עשה גם הרבה כסף בתחום שלו, אבל הפסיד את הכל כמה פעמים."
איך זה משפיע עליך בתור הבן שלו?
"קודם כל, אתה בחרדה כלכלית, קיומית.
מאיזה גיל אתה זוכר את עצמך בחרדה כלכלית?
"מגיל אפס. עד היום. עד כל רגע. ויש לי הכל בחיים ואני מסודר."
יכול להיות שבגלל שהיית ילד, כל הדימוי של אבא היה של גבר לא מצליח?
"אני מאוד מכבד את מי שהוא היה. בסוף הם חולים במחלה. זאת מחלה קשה מאוד, המחלה הנפשית הזאת של ההימורים. אבא שלי היה איש של אנשים, היה מגיע, כל העיניים עליו, האיש הכי מצחיק. שאבתי ממנו המון, למדתי ממנו המון. הוא היה איש טוב".
ממה אבא נפטר?
"מאיזשהו סיבוך של סכרת".
כמה זה מלווה אותך? שאתה מגיש היום תוכנית כל כך מצליחה, שבסוף אבא שלך לא זכה לראות את זה.
"זה מטורף. כי אני אגיד לך למה. כי זה היה תיקון. כשאתה ילד וצעיר, המקומות האלה הכלכליים, אתה מפחד מהם, הם הרבה יותר גדולים ממה שהם באמת. והיום אתה רואה את זה בפרופורציה."
היית בקשר איתו שהוא נפטר?
"כן. חזרנו להיות בקשר בערך חודשיים לפני. שבע שנים לא הייתי בקשר איתו. היה בינינו איזה פיצוץ, וגם הייתי בחו"ל כמה שנים. אז הגעתי לבית החולים, הייתי כמה פעמים. הלב נקרע".
מה עם זוגיות בגיל חמישים ואחד?
"אני לא מתחיל יותר מדי. זה בדרך כלל קורה הפוך. חוויתי המון מערכות יחסים, המון זוגיות".
אז איפה זה נתקע? למה אף פעם זה לא הגיע לשלב של להקים בית ומשפחה?
"יכול להיות שזה יושב על להגיע מבית מפורק".
אתה רואה את עצמך שזה יקרה לך יום אחד, שאתה תתחתן ותביא ילדים?
"בשיא הכנות, זה הפחיד אותי ברמה של איך אנשים עושים את זה, ומפסיקים להכיר אנשים אחרים, ומפסיקים לכבוש, ומפסיקים לצאת. הייתי מכור לכיבושים, להתחלות. ואז אתה משתעמם, או שאתה רוצה לעבור הלאה, או שמשהו אחר מרגש אותך. ככל שעוברים השנים, האופציות שאתה רוצה לרוץ ולכבוש אותן הן מצטמצמות."
