לא אוהב את אברי גלעד. זכותי. לא משום שביחד עם יאיר שרקי, הוא מוליך עוד אחת מתוכניות האקטואליה שאם יקצצו את מספרן בחצי מדי יום, יהיה קשה למצוא בכל הארץ צופה בודד שיתחנן בדמעות שיחזירו לו אותן. גם דעותיו של אברי גלעד לא מטרידות אותי, כי אני לא זוכר אותן או מתעניין בהן. הדבר שאני לא אוהב באברי גלעד זה שהוא ניג'ס. תשאל אותו איזה יום היום, והוא יענה "אותו יום שהיה בשבוע שעבר". או "היום שיהיה מחר לחלק לשתיים".
הוא לא ייתן לך תשובה ישירה. הוא חייב אישיותית להתחכם. להיות מה שבצבא קוראים "חוכמולוג". מילא אם היו לו המשאבים להשכיב את הסביבה על הארץ מרוב צחוק עם החוכמולוגיה שלו, אבל לאברי גלעד אין את זה. החוכמות שלו יבשות כמו מצה. אפילו לעצמו הן יבשות, ולראיה הצחוק הקצר היבש שהוא מפטיר בדרכו אל המשפט הבא, החוכמה הבאה, העלק דאחקה הלא מעניינת והיידה, קדימה, אל החוכמה הבאה, וחוזר חס וחלילה (חס וחלילה – איזו בדיחה משכיבה – הא הא).
אנחנו חיים עם אברי גלעד הזה כבר הרבה שנים, שהתרגלנו ואנחנו כבר לא שמים לב – עד שבשבוע שעבר צפיתי במקרה בתוכנית שאחד האורחים בפאנל שלה היה עיתונאי “עובדה" איתי אנגל, ופתאום שוב לא היה אפשר שלא לשים לב עד כמה אברי גלעד מעצבן. גלעד ושרקי ראיינו את איתי אנגל על הביקור העיתונאי שערך בסוריה.
גלעד – כהרגלו לא מסוגל בלי חוכמות קרש – ניסה לגרור אחריו את איתי אנגל למחוזות הדאחקה, ואנגל לא הלך אחריו לשם. על כל קרש של גלעד – ולאו דווקא מתוך התעקשות – לאנגל הייתה תשובה עניינית, מרתקת, מלווה באחלה סיפור מרחובות דמשק.
מול הז'קט המצוחצח והתספורת המדויקת של גלעד ולשונו שופעת התיזוזים, אנגל המבולגן נִצחית בהופעתו, עם קן החסידה המרושל הקרוי תסרוקת על ראשו, השיב בעדינות, בישירות, בבקיאות, בפירוט מהפנט, בלי להזדקק לכלום המרשרש־מנצנץ של גלעד, והדגיש בכך בלי להתכוון את הצד העיתונאי המלא שהוא מול המוקיון על כיסא המראיין.
אנגל לא ביקש לנצח את גלעד. הוא בכלל לא בעניין הזה. הוא עיתונאי, אחד הטובים בארץ, וזה מה שמעניין אותו. לא במקרה הוא לא חבר אף פעם לאף ברנז'ה. כולו רעב להכיר, לדעת, ללמוד, להביא לצופה את מרב הפרטים שהוא יכול ולבנות מהם תמונה. אני לא יודע אם אברי גלעד תפס שאנגל, בלי כוונה, מבייש אותו, מעיד על כך שהקריירה המקצועית שלו אומנם רוויה מזומנים אבל בנויה על יסודות רופפים של קשקשת.
מעט לא נעים לי מאברי גלעד. יש בו אינטליגנציה. הוא בן הדור שלי. בימים ההם חיכיתי כל צהריים ל"מה יש". הייתי בהפגנה שקראה להחזרתם של סמי וסוסו. אומנם אחר כך, כשעבר לטלוויזיה, הוא לא עשה הרבה יותר מלהיות ליצן, אבל הוא בטח לא אחד מהמתועבים בערוצים השונים שקיבלו מיקרופון ופאנל לידיים. רק שדי עצוב לחשוב שמה שיצא ממנו זו בדיחת קרש.
