סרן רעי בירן ז"ל, שנפל אתמול בקרב בחאן יונס, הובא היום (שישי) למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבנהלל. מאות חברים, בני משפחה וחברים ליחידה הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה.
עומר, אחיו הבכור, ספד לו: "מבקש מכולם ומכולן להרים את הראש גבוה-גבוה ולהסתכל לי בעיניים. מודה לכם שנסעתם עד לעמק היפה שלנו, זה הנוף שרעי גדל בו. מביע את הערכתי למודיעים, אתם גיבורים ואצילי נפש. תודה ללוחמי צה"ל ולארגוני הביטחון שממשיכים לחרף את נפשם כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר. תודה להוריי, שהביאו לי את החבר הכי טוב שלי, איתו חייתי 25 שנים. רעי הצטרף לחברו ריף הרוש ולחייל שלו, ים פריד".
הוא המשיך: "אחי הקטן, התואר שאני הכי גאה בו הוא להיות אח שלך ושל אורי. יצאתי השבוע מג'באליה ואתה נכנסת לחאן יונס. חילוף משמרות. אתמול, ב-17:06, התקשרת ולא ראיתי. אחרי שתי דקות חזרתי אליך, וענית. לראות את הפנים היפות שלך, את החיוך הענק שלך גאווה. 49 שניות דיברנו – השיחה האחרונה בחיינו. אני אוהב אותך הכי בעולם. תוך כדי צעקת לחיילים לעלות לנמ"ר. הסיפור שלי התחיל ב-2.2.2004, אח שקיבלתי במתנה. מוכן לשלם כל הון שבעולם אם ימצאו לי עוד אחים ואחות שאומרים כל הזמן אחד לשני: 'אני אוהב אותך'. חברות. כבוד. צחוקים. תמיכה. כל חיבוק 20 שנה. תמיד ביחד".
הוא המשיך לספר על אחיו: "בבית החדש במשגב בקושי היינו ביחד – כל הזמן היינו בעזה. אהבת את קובי בראיינט, ניסית לחקות אותו. עד הגיוס שלי ישנו ביחד בחדר. מרוב אהבה אמרנו לאמא להצמיד את המיטות. היה בינינו חיבור עיוור. הבחירה להיות לוחם הייתה מובנת מאליה. מוריס, הסבא, עלה ממרוקו כחייל בודד והיה סא"ל. ואבא גם סא"ל. כל המשפחה קצינים. כשהתגייסתי לעוקץ הסתכלת עליי בגאווה. לא היה לי ספק שגם אתה תגיע למקום שתרצה להיות בו, והגעת לסיירת גולני – עד שהיית מפקד צוות בירן.
"רעי שלי, העתיד היה פרוש לרגליך – אמביציוני, יפה תואר, חריף, חד, מוביל חברתי, בן זוג אוהב לאוריה. הספקת הרבה כי חיית על טורבו. התמונה שהייתה לי בראש שכל אחד מאיתנו האחים כובש את יעדיו, יושבים למנגל, עם ילדים על הרגליים. אדמיין אותך לידי, שותה איתי לחיים, עושה קידוש ביום שישי.מדמיין אותך יושב ביציע של מגרש הכדורגל, גאה בי, ואומר לאנשים: 'זה השופט – אח שלי. הוא לא מניאק'. תהיה איתי בכל הרגעים.
"אמא התקשרה ב-23:38. זה לא רגיל. ישר הבנתי. הייתה לי תחושת בטן מתחילת השבוע שמשהו לא בסדר. ישבתי אתמול עם גל, ילדה שלי, ואמרתי: מסביב יש אנשים שאיבדו קרובים – וממשיכים לחיות. ותראה מה קרה לי בערב. היום אתה על הסוס הלבן, עולה למעלה באצילות נפש אבל ההמון אחריך לא ישכח אותך. בעיקר אנחנו, האחים והחברים. זו ארץ שצריכה לצמוח מחדש על הערכים של טובי בנינו ובנותינו. אני נשבע, רעי שלי, אהבת חיי זו פרידה זמנית. כשאלך בשיבה טובה, אצטרף אליך ואספר לך הכול ושוב נהיה ביחד, תמיד.
"שמור עלינו, אחי הגיבור. עטרת ראשי. הבטחת את עתידנו, אחי היקר. היום, ב-05:58, נחת בפתח הבית פרפר בצבע של נמר כמו הנמרים של סיירת גולני. אני מבקש שנהיה אנשים טובים, שנבין שכולנו שווים, ושנדע שנהיה ראויים. ודבר שלישי ערך המשפחה הוא ערך עליון. תאמצו אותו, כמו שאנחנו עשינו. סליחה שלא שמרתי עליך בגופי. הייתי מזנק על הרסיס הזה.
"לפני שנה וחצי רעי כתב משהו: "משפחה יקרה שלי, כנראה שאם אתם קוראים את זה – אני לא איתכם. אוהב אתכם, אומר תודה על מי שהייתם עבורי, על ערכים ושפה שהשרשתם בי, על הדרך שהלכתם איתי יד ביד. אמא, אבא, עומר, עורי זכיתי בכם ובמשפחה המורחבת. אהבה ותמיכה בלתי נגמרות. עומר – זה קשר נדיר, דם מדמי. אורי – אחותי הנסיכה, אין דברים כמוך. אני רוצה שזה יחזק אתכם. אנחנו משפחה עם עוצמות בלתי רגילות. כותב את זה לפני יציאה, לפני משימה לשמור על הבית על עם ישראל. שמעתי שאומרים: 'התור שלכם הגיע'. אז הגיע התור שלי ושל החיילים שלי להילחם. עם ישראל חי. שלכם, רעי׳".
