"דבר גדול הוא עיתון… כתפקידו של מחזור הדם בגוף, כתפקידו של המסחר במשק העולמי, כן תפקידה של העיתונות בשדה הרוח", כך קבע זאב ז'בוטינסקי. אני קוראת מאמרי דעה שונים ומגוונים סביב אותו הנושא. לעיתים אני מתרגזת ולא מסכימה עם הכתוב, לעיתים מזדהה, לעיתים מוסיפה דעת ולעיתים המומה מרדידות הכתיבה ומחוסר הידע. כבר שנים אני קוראת כמנויה את "מעריב", "הארץ" (לסירוגין, ביטלתי את המנוי כשהוא תקף את ערכיי הדתיים), "מקור ראשון" ו"ישראל היום" – עיתונים שונים מאוד באג’נדות שלהם. אז מה?
נדהמתי כשראש עיריית ערד, יאיר מעיין, הכריז על החלטתו למנוע את מכירת עיתון "הארץ" בתחומי העיר. ההחלטה הגיעה בעקבות פרסום תחקיר עיתונאי בעיתון, שחשף טענות חמורות בעניין התנהלות כוחות צה”ל במהלך הלחימה בעזה. דובר צה”ל הכחיש בתוקף את הטענות, הפרקליטות הצבאית הודיעה שתבחן אותן. אבל מעיין לא הסתפק בתגובות ולא חיכה, אלא הודיע על החלטתו לאסור את מכירת העיתון בתחומי עירו. בהופעתו בתקשורת, מעיין איים בפומבי שיפגע בעסקיו של כל מי שימכור את העיתון בעיר. הוא אף פירט כיצד הוא מתכנן ליישם את איסור המכירה, בין השאר בכך שידאג לשיפוץ מדרכות באזורים שבהם נמכר העיתון ויקשה על פעילות בית העסק המוכר אותו.
החלטתו של מעיין עוררה גלי דאגה מצד פעילי חופש הביטוי וארגוני זכויות האדם. הביקורת נוגעת לכמה תחומים. בנושא החוקתי, איסור מכירת עיתון על ידי רשות מקומית עלול להוות פגיעה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות, כפי שהם מעוגנים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנושא המשפטי, שימוש בסמכויות עירוניות כדי להגביל פעילות תקשורתית עלול להיחשב כחריגה מסמכות וכשימוש לרעה בכוח. ובנושא הדמוקרטי, האיומים על בעלי עסקים נתפסו כפגיעה בחופש הכלכלי וכניסיון להתנהלות אוטוריטרית.
החלטה כזו של רשות מוניציפלית מהווה תקדים מדאיג בנוף הדמוקרטי הישראלי, והיא מצטרפת לסדרה של מתחים בין הממשל לתקשורת ומעלה שאלות יסודיות על גבולות חופש הביטוי בדמוקרטיה. התרחשות זו נקשרת גם להחלטות מדאיגות של שר התקשורת שלמה קרעי, כך שאין מדובר במהלך בודד של ראש רשות מקומית, אלא בחלק מאסטרטגיה רחבה יותר של הממשלה ותומכיה לפעול נגד כלי תקשורת ביקורתיים.
מצב זה מחייב התייחסות לאחריות המוטלת על נבחרי הציבור לשמור על הערכים והעקרונות הדמוקרטיים, גם כאשר אלה מתנגשים עם דעותיהם האישיות. מובן שבמקביל על העיתונות להיות מקצועית, להתבסס על מידע אמין ולקיים את תפקידה כשומרת סף אחראית. אסור לראש עיריית ערד, או לכל ראש רשות מקומית אחרת, להחליט עבור תושביו מה יקראו. אנחנו, הקוראים, נחליט זאת בעצמנו.
הכותבת הייתה יו"ר אמונה – תנועת נשים דתיות ציוניות
