היוצר המרכזי באלבום הזה הוא טל קסטיאל, שכתב והלחין (יחד עם עדן אטד) מחצית ממנו, חמישה שירים, רובם ככולם עוסקים כאמור בפרידה. השיר הפותח עם כותרת שאומרת הכול: "היה טוב", ובתחילת הפזמון, שבו אדם פותח מבער בגרון: "היה טוב, אבל הבנתי שצריך לעזוב". בהמשך הוא שר שקנה לה טבעת, אבל שהיא עשתה לו בושות במסיבה, אבל גם ששניהם צודקים, שהוא מודה לה על הכול ומאחל לה אהבה. ככה פותחים אלבום שכזה. "השיר שאת אהבת" ממשיך ומתאר את התפרקות הקשר, ורומז לצלע שלישית ברקע: "לא רק אני אוהב אותך". הטקסט יושב טוב ("ממשיך לדבר הבא לעוד כאב, נמאס לי כבר להתאהב, לתת את הכול וללכת, תקופה מלוכלכת"), ובפזמון אדם שוב פותח טורים עם שורת הנושא של האלבום: "זה הסוף מזוודה, תסמינים של פרידה".
בשיר השלישי "קווקז" אדם שובר לשיר שתייה אישי-שורשי, אותו כתב ללחן של ארסן שחונטס הטורקמניסטני, עם סיפור על השתכרות בבית חב"ד בקופנגן. זה להיט מקפיץ עם גרוב קווקזי, שיכול להעיף כל חפלה בכמה איזורי חיוג. ב"איפה שתגידי" של קסטיאל הוא שוב מתאהב במישהי, ומדבר לקהל בגובה העיניים: "מחולון עד נתניה, אני חיפשתי אותך, בלילות ארוכים באוטו המלוכלך, איך קראת לי כפרה, חצי עיר הסתובבה", ולא משאיר מקום לטעויות: "אני הגבר שלה, מי שיזרוק לה מילה, יכיר ת'צד השני שלי ואין מחילה". הפרידה חוזרת כמוטיב מוביל ב"יצאת לטיול", והזיגזג לרומנטיקה ממשיך ב"רוזה".
