בקריירה העשירה של המעבד והמפיק המוזיקלי יעקב למאי משובצים השמות הגדולים של הזמר הים־תיכוני, מעופר לוי וישי לוי, ועד שרית חדד, זהבה בן ואייל גולן. והוא בכלל החל את הדרך המקצועית כנגן קלידים בלהקת האירועים הבלתי נשכחת, "הפסגות".
איך הגעת למוזיקה?
"דוד שלי היה גיטריסט, והוא אמר להורים שלי 'כדאי שתשלחו את הילד ללמוד'. התחלתי ללמוד לנגן פסנתר בגיל 9, ומשם זה המשיך".
מה זה הזמר הזה?
"העולם של המוזיקה השתנה לחלוטין ב־20־20 ומשהו השנים האחרונות, מאז שהמחשב נכנס לאולפנים", אומר למאי. "עד אז, הכל היו מקליטים על סרטים, בשיטות של פעם. כשלא היה מחשב, הבאת את עצמך, בנית הכל מאפס – אתה מביא נגנים, כותב להם בדיוק מה לנגן. היום אתה לא חייב ללמוד מוזיקה בכלל, וזה לא עושה אותך פחות טוב. פשוט הכלים שאתה צריך שונים מאלה שהיו".
איך הצלחת להתאים את עצמך לעולם החדש בזמן שאחרים לא הצליחו?
"כי תמיד התעדכנתי במה שקורה. אני זוכר שכשיצאו התופים האלקטרוניים, זו הייתה מהפכה. אני הראשון שקניתי אותם. כל פעם שיצא סינטיסייזר חדש, אני הייתי הראשון שקונה. תמיד רציתי לדעת מה הולך להיות. מי שמקובע במה שהוא עושה, קשה לו לקבל שינויים כאלה גדולים".
מה, אם כך, אתה חושב על מהפכת הבינה המלאכותית?
"אני חושב שאנחנו עומדים בפני מהפכה גדולה במיוחד. לא בטוח שהתפקיד של מפיק מוזיקלי יישאר עוד הרבה שנים, כי כבר היום אתה יכול לבקש מהמחשב שילחין לך את השיר, שיכתוב לך את הטקסט, שיעשה לך את העיבוד וגם שישיר לך את השיר. יש שירים שכבר נעשים ב־AI, אבל הם עדיין לא הפכו ללהיטים גדולים. עדיין זה לא הגיע לרמה של המיינסטרים. אנחנו עוד לפני המהפכה, אבל היא תקרה בוודאות".
איך התחלת לעבוד עם עופר לוי?
"עבדתי עם מפיק בשם ניסים בן חיים. היה זמר שעבדנו איתו, אבל בסוף זה לא יצא לפועל. היו לנו חמישה פלייבקים מוכנים של שירים. עופר הסתובב מדי פעם באולפן שלנו, ואמרתי לו 'עופר תשיר לי רגע משהו'. עד אז בכלל לא שמעתי איך הוא שר. ואז הוא שר לי שיר שנקרא 'סלמאת'. אמרתי 'מה זה הזמר הזה?', כל כך הרבה רגש, כל כך עשה לי את זה. אז אמרתי לניסים 'בוא נעלה אותו על השירים'".
מתי עופר לוי הפך לכוכב?
"זה היה בדיסק השלישי שלו, 'החזירי לי את בני', שהיו בו 'יום הרווקים' ו'אוי אוי אוי'. כשפרצה מלחמת המפרץ הראשונה ניסים אמר 'או.קיי, סיימנו את הקסטה, עבדנו על הכל, בוא נוציא'. אמרתי לו 'מה יש לך להוציא את זה? אנשים כולם בבתים, אף אחד לא יוצא, אף אחד לא בתחנה המרכזית, מי יקנה את זה?'. הוא לא הקשיב, והוציא את הקסטה וזה מכר מאות אלפים. זה פשוט היה ויראלי בצורה שאתה לא מבין".
מה אתה חושב על עופר לוי כזמר?
"אני חושב שאם עופר לוי היה נולד במדינה ערבית הוא היה כוכב עולמי. המקום פה לא כל כך מתאים לו. אנחנו מדינה של קיבוץ גלויות, אנחנו לא מדינה שכולה אוהבת לשמוע את הסאונד הזה. הוא באמת זמר יוצא דופן".
ואיך הגעת לעבוד עם עדן חסון?
"זמר אחר שלנו, פאר טסי, הוא חבר שלו מהשכונה. פאר מאוד מאמין בחסון. הוא אמר 'הוא עילוי, הוא כוכב', והמשרד של שרית הפקות החתים אותו. אז אמרתי 'בואו נוציא שיר אחד, נראה מה יקרה'. לא ידעתי שבשיר הראשון זה יתפוצץ ככה. זה כמו שאתה הולך לקזינו ושם ברולטה ב־21, נופל על ההתחלה ואתה זוכה. השיר השני היה 'ילדים כאלה'. אמרתי 'טוב, אז השיר הראשון נכנס לפלייליסט, השיר השני כבר לא ייכנס'. וגם השיר הזה נכנס לפלייליסט".
איך הגבת כשעדן חסון יצא מהארון?
"בהתחלה ראיתי שיש משהו שהוא נושא איתו. הלכנו פעם אחת לאכול פיצה. אמרתי לו 'עדן, יש משהו שאתה לא מספר לי'. הרגשתי שמשהו מטריד אותו ומפריע לו, והוא לא כל כך מרגיש בנוח. ואז, אחרי חצי שעה של שיחה, הוא פתח את זה".
מה הייתה התגובה שלך?
"אמרתי לו 'אז מה?'. זו הייתה התגובה הראשונה שלי. למה זה מצריך שיחה? למה זאת בעיה? מה זה מעניין? הגענו אחר כך לאולפן והאווירה פתאום נהייתה הרבה יותר טובה".
איך אתה רואה את הנושא של אייל גולן?
"הבת שלי עובדת איתו ועושה לו את הבגדים. אני יודע שאני מפקיד אותה אצל בן אדם שאני יכול לסמוך עליו ב־100%. אם הייתי צריך לדרג מכל הזמרים שעבדתי איתם את הזמרים הכי מוסריים, הייתי שם אותו בחמישה הראשונים. הוא בן אדם מאוד אמיתי, עם לב גדול. אני בחיים לא שמעתי אותו אומר דבר שהוא לא אמת".
אז למה לדעתך מתעקשים על העיסוק בו?
"אנחנו מדינה עם כל מיני תרבויות. אני יכול לחלק אותן לחמש קבוצות – המזרחית, המערבית, הרוסית, הערבית, הדתית. הבעיה אצלנו היא שאף אחד לא מקבל את התרבות של האחר כמו שצריך לקבל, ואז נוצרות מלחמות תרבות. אייל גולן מייצג את התרבות המזרחית. לפעמים נוח להילחם בתרבות הזאת דרכו. כי אם אני פוגע במייצג העיקרי, אני בעצם פוגע בתרבות. נגד הבן אדם לא הוגש כתב אישום, לא ב־2013 ולא ב־2023 – ואנשים עדיין גזרו את דינו".
במה השתנו, עם השנים, הקריטריונים להצלחה של זמר?
"ווקליסט מלפני 30־40 שנה, שהיה כוכב גדול, יכול להיות שהיום היה מצליח פחות. כי הקריטריונים היום להצלחה הם לא רק להיות ווקליסט – גם פרפורמר, נראה טוב, רוקד, עם אמירה. כל החבילה חשובה".
גם הטיקטוק השפיע על המוזיקה.
"אני עובד עכשיו עם בחור בן 22. הוא יושב וכותב את השיר, ואז יושב עם חבר שלו ומדסקס: 'לא, המשפט הזה לא יעבוד בטיקטוק', 'זה כן יעבוד בטיקטוק'. כנראה זה לא העולם שאני חי בו, אבל זה בטח אחד מהשיקולים של הכותבים. היום טיקטוק יותר חשוב מהרדיו".
איך השתנתה השיטה שלך בהקלטות?
"פעם הייתי מקליט זמר ומאחסן, מקליט ומאחסן. השירה יכלה לקחת גם שלושה ימי הקלטה. ואז היה חשוב מאוד שהזמר יהיה מדויק. היום, כשזמר בא אליי לאולפן, אני אומר לו: 'תזייף כמה שאתה רוצה, אל תהיה בקצב כמה שאתה רוצה. למה? כי ביומיים אני מסדר את זה. אל תטריד את עצמך בזה – תטריד את עצמך בלהביע את השיר נכון'".
איך אתה מתמודד עם הביקורות על המוזיקה המזרחית?
“עשיתי דיסק לזהבה בן בשנת 2000, 'מלך אמיתי'. כשהדיסק יצא, מישהו בעיתון קטל אותו בצורה שלא יכולתי לצאת יומיים מהבית. ואז מה קרה? בתוך שלושה שבועות הוא מכר 20 אלף עותקים, ואחר כך 100 אלף. ואז באותו עיתון, באותו מדור, יצאה ביקורת על אותם שירים, הפוכה ב־180 מעלות. אז למדתי שביקורות הן דבר מאוד סובייקטיבי".
מה דעתך על הדור החדש, אודיה לדוגמה?
"הדור של היום הרבה יותר מתוחכם, הרבה יותר מבין, הרבה יותר יודע מהדורות הקודמים. הריגוש שאתה מקבל ממנו זה לא הריגוש שקיבלת מהזמרים של פעם, זה ריגוש מסוג אחר. ההבעה של אודיה היא לא מהמקום של ווקליסטיות וואו – זה בא ממקום אחר, זה בא מהסיפור שהיא מספרת, זה בא מאיך שהיא מספרת. זאת חוויה אחרת".
באיזה שיר שעשית אתה הכי גאה?
"יש לי שלושה שירים. קודם כל 'Happy Birthday' של להקת עדן, שיר מלפני 26 שנים והוא רלוונטי עד היום. שיר שני זה 'צליל מיתר' של אייל גולן. והשיר השלישי זה 'שמישהו יעצור אותי' של עדן חסון כי זה פתח לי דרך".
מה המצב עם התמלוגים בישראל?
"תמלוגים בארץ זה בדיחה. באקו"ם יש לי מעל 2,600 שירים. יש לי בערך 200 להיטים. בארצות הברית, אם יש לך להיט אחד, הנכדים שלך חיים מזה. פה אני עדיין צריך לעבוד בשביל להתפרנס. אני ממשיך לעבוד כי אני אוהב, אבל מבחינה כלכלית אני עדיין צריך".
