התפריט, אם אפשר לקרוא ככה לשלט שגם בפונט הכי גדול שלו לא תופס יותר מכמה סנטימטרים, כולל שלוש אופציות – סינטה (89 שקלים ל-280 גרם עם צ'יפס או שעועית ירוקה, סלט קולסלואו ורוטב צ'ימיצ'ורי), אנטריקוט (99 שקלים ל-300 גרם עם תוספת) ומגש זוגי (עם שתי קציצות קבב ושתי נקניקיות, שעועית וצ'יפס ושני קלחי תירס קטנים, וסך הכול 870 גרם ב-205 שקלים).
אם חיפשתם משהו אחר, זה לא המקום. אם חיפשתם משהו אחר, בוודאי נעצרתם בדרך לשם מול המקום הזה בדיוק, או מול המגשים שיוצאים ממנו, או מול החלון הגדול השקוף שמראה (בכוונה) את המטבח, ומראה (בכוונה תחילה) את הסכין החותך בבשר. המבטים, כצפוי, מתמגנטים. העיניים מזילות דמעות ריר. התכניות משתנות. אי אפשר אחרת מול זה.
וזה טעים. הסינטה מחולקת לשני נתחים בני 140 גרם, חתוכה דק, כמעט כנשנוש, ומפצה באישיות עבה, נוכחת, מיצית. האנטריקוט מפזר שומן בקצוותיו ובשרניות במרכזו, ממלא את הפה (וגם ואת היומן של הקרדיולוג ההוא שלכם שאמרתם שתקבעו אליו צ'ק-אפ). הקבב נהדר, יודע שלא באתם בשבילו ובכל זאת גונב לפחות חלק מההצגה. ואיתו הנקניקיות, רחוקות מאוד מאחיותיהן הטראשיות, מעושנות במקצת ועם דואט מפתיע מאוד של פריכות ורכות.
גם הצ'יפס מצוין, והשעועית עושה את שלה. כלומר, עוזרת לכם לשדר לסביבה שאתם שומרים על תזונה מאוזנת. קיטו, בלי פחמימות, הדרך שלכם לגן עדן סלולה. בפועל, מול המגש הזה, אתם כבר די שם.
