מול הנהג יש מסך מולטימדיה קטן, מתוגבר בתצוגה עילית על השמשה. מימינו יש צג מולטימדיה 12.9 אינץ' גדול. הוא היה מקבל ציון גבוה בזכות הגרפיקה וההגיון הפנימי, למשל במעבר ממסך האנדראיד למסכי הרכב, אבל סובל מלחצנים לא נוחים. יש קיצורי דרך לבקרת האקלים, חבל שבמסגרת הרטרו לא יבאו כאן את הכפתורים של פעם. גם מנגון השליטה בחלונות האחוריים, שנפתחים חשמלית למרות שהם מותקנים בדלת צד שנעה על מסילה, מסורבל: רק רק שני כפתורי חלונות, ועוד אחד שלפי מצבו קובע אם אתם שולטים על הקדמיים או על האחוריים. בחייאת. לפחות יש תפעול קולי יעיל, אבל לא לכל דבר.
איכות החומרים טובה, לא ברמה של מכוניות יוקרה ב-400 אלף שקל, אבל כן של פולקסווגן משודרגת, שצריכה לעמוד בכושר ההרס של ילדים קטנים.
בחלק הכי חשוב, של מקום לנוסעים, האוטו הזה לא מתחכם ופשוט עושה את העבודה. גם השורה השנייה מרווחת מאוד, מצוידת במסכי שליטה על בקרת האקלים ובמדפים מתקפלים. יש שפע של מרווח רגליים ודונמים של רצפה שטוחה. חסרים אולי תאים ברצפה לשטויות של הילדים, אבל שם למטה יושבת הסוללה.
השורה השנייה נעה על מסילה, כדי להגדיל אם צריך את המרחב בשלישית. אבל גם כן, זה אחד מרכבי 7 המקומות היחידים שבאמת אפשר להושיב מבוגרים גם בשורה האחרונה. ויש להם יציאות מזגן, ושקעי USB כמו שאר הנוסעים. ובזכות דלתות הצד ותכנון נכון של המושבים, גם הגישה קלה.
גם כאשר כל המושבים בשימוש לתא המטען יש נפח של 306 ליטר, אבל אלה נמדדים רק עד גובה המושבים ואפשר לאחסן הרבה יותר עד גובה התקרה. את השורה השלישית גם אפשר להסיר כדי לפנות מספיק מקום להוביל את ארכיון הגרעין האיראני.
