כמה תובנות מרכזיות עלו בראשי בעקבות דיון בג"ץ אתמול בנושא מינוי האלוף דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ. כל אחת מהתובנות עוסקת בתחום אחר וכולן יחד מרכיבות תמונה שיכולה לשנות את המציאות הנוכחית בכל הקשור לכוחה ומעמדה העודף והלא פרופורציונלי של מערכת המשפט בישראל.
פתיחת הדיון ושידורו בשידור חי בתקשורת הכללית – על-פניו החלטה טכנית – אך בפועל מדובר בהחלטה שמשנה סדרי בראשית. חישבו על זה כך, האזרח הישראלי הממוצע לא נחשף באופן ישיר וללא מתווכים לרשות השופטת ובטח לא לשופטי בית המשפט העליון.
שידור ישיר של דיון כה טעון ואקטואלי מאפשר ליוסי מגדרה, לחני מאשקלון, לאבי מקריית ביאליק, לנעמי מעפולה ולכל אזרח ואזרחית בישראל להתרשם באופן ישיר וללא מתווכים מהשופטים, פרקליטים ומהפרקליטות. בכך, מקומם ומעמדם של העיתונאים והפרשנים, בעלי האג'נדה, נדחקת הצידה ובמקום זאת יכולים אזרחי ישראל לגבש דעה עצמאית ממראה עיניהם וממשמע אוזנם.
במהלך הדיון נתגלעו מחלוקת מהותיות בין ראש ההרכב, השופט יצחק עמית לשני עמיתיו, השופט אלכס שטיין והשופטת גילה כנפי-שטייניץ. מחלוקת זו אומנם מעניינת אבל לא היא הנקודה החשובה באמת. במהלך הדיון נחשפנו כולנו לכך שמעמדו של השופט יצחק עמית חלש. העובדה שהוא בחר הרכב חדש שהוא עומד בראשו היא הוכחה לחולשתו.
אגב, בהרכב החדש עמית כנראה נמצא בעמדת מיעוט, מה שמראה עד כמה סמכותו נשענת כיום פרוצדורה, ובעיקר על העובדה שכנשיא בית המשפט העליון הוא זה שקובע את הרכבי הדיונים. מציאות זו שנשיא בית משפט עליון מממש את האוטוריטה שלו בשל סמכויות טכניות שמוקנות לו, ולא מכוח אישיותו, דמותו, רוחב כתפיו המשפטיות היא הוכחה לחולשתו. נדמה, שמעולם לא ישב על כס נשיא בית המשפט העליון, שופט כל כך חלש שעמיתיו לבית המשפט העליון מתבוננים בו בגובה העיניים.
מציאות זו בעלת השלכות מרחיקות לכת. כל עוד עמית מכהן כנשיא בית המשפט העליון הוא יצטרך להיאבק על מעמדו, מקומו ודעתו. בעיני רבים עמית השיג זאת ביושר רב כאשר כפה עצמו על המערכת, בעודו סוחב על גבו חשדות לקופת שרצים בדמות ניגודי עניינים ועבירות בנייה. אין חולק על כך שלא ראוי, וזאת בלשון המעטה, שלאדם שמכהן בתפקיד נשיא בית המשפט העליון יעיב עליו צל של חשדות חמורות שכאלה.
ההתעקשות האובססיבית של היועצת המשפטית לממשלה למנוע מראש הממשלה למנות את ראש השב"כ, למרות שבחוק שירות ביטחון כללי סעיף 3 (א) כתוב במפורש שחור על גבי לבן שהממשלה ממנה את ראש השב"כ על פי המלצת ראש הממשלה היא פארסה. העובדה שהיועמ"שית החליטה שראש הממשלה לא יכול למנות את ראש השב"כ היא ליקוי מאורות משפטי.
מדובר בעוד אחת משרשרת החלטות של היועמ"שית שמקשה ואף מונעת מהממשלה לקבל החלטות על -פי חוק (למשל מינוי נציב שירות המדינה שלא בהליך תחרותי כדרישתה). הדיון אתמול הוכיח את מה שכולם כבר יודעים, היועצת המשפטית לממשלה, מזמן איננה יועצת לממשלה, אלא היא היום הגורם האופוזיציוני ביותר לממשלה ולהחלטותיה.
סוף סוף הממשלה עמדה על דעתה ולא מצמצה לאורך כל הדרך. וכשהממשלה פועלת בנחישות, בעיקשות וכמובן על-פי החוק, גם יועמ"שית אופוזיציונית ואפילו בית משפט בעל אג'נדה יתקשו למנוע מהממשלה מלמשול ולממש את מדיניותה.
העובדה שראש הממשלה ושריו הודיעו בשער בת רבים כי ראש השב"כ הבא יהיה האלוף דוד זיני, למרות הקולות והמאמצים שנעשו בידי הפרקליטות, היועמ"שית ובעצימת עין של נשיא בית המשפט העליון, הנה כי כן, האמת, הצדק והדמוקרטיה מנצחות. ובעזרת השם אכן, האלוף דוד זיני יהיה ראש השב"כ הבא של מדינת ישראל.
הכותב שימש בעבר כראש מטה שר החוץ לדיפלומטיה והסברה וכקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב
