בשעה שש בערב, כשרוב העסקים כבר סוגרים את שעריהם, נתי כהן, איש אלומיניום וזגג עדיין עובר בין דירות עוד לפני שתכנן את לוח הזמנים של היום הבא. "הנה, את רואה אני עוד בעבודה", הוא אומר בקול עייף. "אני לפחות עד שבע שמונה עובד כל יום". זו המציאות החדשה של זגגי ישראל, כשבוע לאחר סיום המערכה עם איראן, הם עדיין מתמודדים עם עומס עבודה חסר תקדים.
כהן, זגג ותיק מהמרכז שראיינו בעיצומה של המערכה, חזר אלינו עם דיווח מעודכן על המצב בשטח. למרות שהטילים חדלו ליפול, הביקוש לשירותיו רק גדל. אלפי בתים עדיין זקוקים לתיקון, והתעשייה נאבקת להתמודד עם הלחץ הכבד. "הלחץ גדל, אבל אני באיזשהו שלב עצרתי את הזרמת העבודה", מסביר כהן את האסטרטגיה החדשה שלו. "אני צריך לתת שירות וצריך לתת לוח זמנים שיהיה מקובל גם על הלקוחות. אני לא לוקח עבודה ואומר להם נעשה את העבודה ונראה מתי". ההחלטה לעצור את קבלת הזמנות חדשות מגיעה מתוך הבנה שהוא מעדיף לתת שירות איכותי ובזמן למספר מוגבל של לקוחות, מאשר להכזיב ציפיות של רבים.
למרות הציפיות לשיפור, המצב בשטח נשאר מורכב. המחסנים אמנם נפתחו מחדש לאחר שהיו סגורים בעיצומה של המערכה, אך הפתרון הזה לא הביא לשיפור המיוחל. "המחסנים נפתחו אכן, אבל יש מחסור", מדווח כהן בתסכול. "עבודות קצת נעצרות בגלל פרופילים באלומיניום. אם חסר איזה פרופיל מסוים, אז אי אפשר להשלים את החלון". המחסור אינו מוגבל לאלומיניום בלבד. כהן מתאר בעיה נוספת שמקשה על העבודה: "בכלל אין מה לדבר על צבע מסויים, שבמצבעות לא נותנים תשובות כרגע", חוסר הוודאות הזה מקשה על תכנון מראש ויוצר עיכובים בלתי צפויים בביצוע הפרויקטים.
זמני ההמתנה, שכבר היו ארוכים בעיצומה של המערכה, לא השתפרו. חודש וחצי לתיקון דירה שלמה זה עדיין הזמן הסטנדרטי, עם איום ממשי של הארכה נוספת. "אם אני אמשיך לקחת עבודה, זה ייקח גם חודשיים וזה יגדל לכיוון שלושה חודשים", מזהיר כהן. "זה תלוי מפעל, מספר עובדים והיכולת של המפעל. מפעל גדול זה זז, אבל אצל כולם זה יזוז זמן אספקה".
צד אחד שכן השתפר הוא כוח האדם. שני העובדים שהיו מגויסים למילואים חזרו לעבודה, מה שמאפשר לכהן לפעול בצוות מלא. "הבחור חזר, שני העובדים חזרו, יש לי כרגע צוות מלא", הוא מספר בהקלה. החזרה של הצוות המלא מאפשרת לו לעבוד בקצב מהיר יותר, אם כי עדיין לא מספיק כדי לענות על כל הביקוש.
השעות הארוכות הפכו לשגרה יומיומית. "אני עובד עד שעה שבע שמונה כל יום. ביום שישי אני עובד עד שעה ארבע-חמש". הוא מתאר את לוח הזמנים הצפוף שלו. המשמעות היא ימי עבודה של 12-13 שעות, בניסיון להדביק את הפיגור שנוצר. תופעה מעניינת שמתגלה בעקבות המערכה היא שינוי באופי הבקשות. לקוחות רבים מבקשים כעת זכוכיות חזקות יותר, במטרה להתכונן טוב יותר לפגיעות עתידיות. כהן מסביר כי הוא ממילא משדרג באופן קבוע את סוג הזכוכיות: "אם פעם היו זכוכיות ארבע מילימטר, אנחנו משדרגים אותן לזכוכיות טריפלקס. בזכוכית אני תמיד משדרג כלפי מעלה, כי אין ברירה".
השדרוג מתבסס על תקנים מתעדכנים שמחמירים לאורך השנים. "יש ועדה תקינה שיושבת במכון התקנים, ומדי זמן מסוים, יכול להיות שנה, שנתיים, שלוש שנים, משתנים התקנים", מסביר כהן. "זכוכית של מעקה, אם פעם הייתה תקנית 6 מילימטר מחוסם, או אצלי בבית אפילו 8 מילימטר מחוסם, היום זה תקן אחר".
התוצאה היא שלקוחות מקבלים חלונות חזקים יותר מאלה שהיו להם במקור. "זכוכית שנשברה 4 מילימטר, אנחנו עושים את זה טריפלקס שלוש פלוס שלוש. זה מקובל על מס רכוש, וזה משהו שאי אפשר לחזור לתקנים שהיו לפני 10, 20, 30 שנה", הוא מדגיש. חברות הביטוח אף מעודדות את השדרוג הזה, כיוון שהן מבינות שזכוכיות חזקות יותר יחסכו להן תביעות בעתיד. כהן מציין: "הם יודעים את זה במס רכוש, והם לא מתווכחים" על השדרוג לזכוכיות איכותיות יותר.
למרות האתגרים המתמשכים והעומס הכבד, כהן ממשיך לעבוד בנחישות, כשהוא מודע לכך שהביקוש עולה על ההיצע והמצב עלול להחמיר עוד יותר אם יימשכו הקשיים באספקת חומרי הגלם. המסר ברור: הדרך לחזרה למצב נורמלי עדיין ארוכה, והתעשייה צריכה להתכונן למשך נשימה ארוך.
