בטרם התבררו התוצאות המדיניות של המבצע המבריק באיראן, בתום הלילה הראשון ללא התרעות ואזעקות, המדינה השכימה והתעוררה משנתה לבוקר שחור. שבעה חיילים קיפחו את חייהם בעזה. במהלך המלחמה נפלו ארבעה נוספים. לא באיראן. בעזה. אנחנו ממשיכים לשלם לארגון טרור קטן מחירים מצמררים שלא שילמנו למעצמה אזורית. למה? סמוטריץ'.
אין הסבר כלשהו המתקבל על הדעת מדוע ישראל חתמה על הסכם הפסקת האש עם חיזבאללה בנובמבר 2024, ועם איראן השבוע – ורק להפסקת אש בעזה בנימין נתניהו מתנגד בכל תוקף. בשעת כתיבת שורות אלה מדווחים על התקדמות המגעים בעניין עסקת החטופים, אך נתניהו לא נסוג מהתעקשותו לחלק את החטופים שעדיין הצליחו לשרוד בגיהינום העזתי לשתי קבוצות.
לא ארגון הטרור הוא שמחלק את החטופים לשתי קבוצות. ממשלת ישראל היא שמתעקשת להשאיר כמחצית מהחטופים השורדים בידי החוטפים עד לפעימה נוספת. למה? כדי לא לחתום על הסכם הפסקת אש. דין עזה לא כדין דרום לבנון ולא כדין טהרן. אין חולק על כך שחיזבאללה, וכל שכן מעצמה אזורית, מהווים איום לא פחות חמור מזה של חמאס. אז במה שונה המבצע עם כלביא ממלחמת חרבות ברזל? מה מחריג את חמאס אם כן? החטופים.
כמעט מימיה הראשונים של המערכה בעזה פיתחו האגף המיליטנטי בליכוד, כמו גם סיעותיהם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, את מיתוס הלעומתיות. חיילים מול חטופים. המיתוס קובע כי האינטרסים מנוגדים בתכלית: מי שמקדם עסקת חטופים, מייתר את הקרבתם של החיילים. עסקה, כל עסקה, משמעותה כי נפלו או נפצעו לשווא. זהו מיתוס זדוני, מצמרר ושקרי מיסודו. עלילת דם.
ההפך הוא הנכון. המערכה המלאכותית שמתנהלת בעזה, מלחמת גרילה שלא מסתמן לה סוף, כי למלחמות גרילה אין אופק, גובה מאיתנו מחיר דמים שהוא לא רק קשה מנשוא, הוא מיותר. צבא שנתקע בשטח האויב במשך חודשים רבים הופך במלחמות גרילה למטרה קלה.
התירוץ ״אם לא נשמיד את חמאס כליל לא יוסר האיום״ הוא תירוץ רדוד ועלוב. לא השמדנו כליל את חיזבאללה. לא השמדנו כליל את צבא איראן. משטר האייתוללות, הצבוע המדמם, שרד וזומם לנקום על ההשפלה ועל הביזיון. אבל סמוטריץ' ובן גביר לא איימו בפרישה בנובמבר נוכח הסכם הפסקת האש בלבנון.
למערכת מרכבות גדעון יש מטרה מוצהרת שנוגדת בתכלית את מטרתה הסמויה. לגדעון לא היו מרכבות, והמבצע לא נועד לשחרור חטופים. עובדה, מאז שרון דרמר מטפל בסוגיה, אף חטוף לא שוחרר ורק חטופים חללים הוחזרו מעזה.
המטרה הלא מדוברת של הלחימה הנוכחית בעזה היא בלימת עסקת חטופים. על פי דרישתם של ראשי סיעות הציונות הדתית ועוצמה יהודית, נתניהו שולח חיילים לעזה בשביל למנוע שחרור חטופים, כי ניתן לשחררם אך ורק בעסקה. בניגוד למיתוס הזדוני, עסקת חטופים לא מייתרת את הקרבתם של הנופלים. היא מונעת את נפילתם של חיילים נוספים במלחמת הגרילה שרשומה בטאבו הפוליטי על שמו של סמוטריץ'.
קנאת הקנאים
עסקת החטופים בינואר השנה נחתמה בתנאים זהים כמעט לחלוטין לאלה שנדונו באפריל בשנה הקודמת. ההבדל – כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. נתניהו נענה לדרישתו של טראמפ והסכים לעסקה, בן גביר פרש, אך פרישתו לא פירקה את הקואליציה. סמוטריץ', עם 8 המנדטים שלו, הטיל וטו על המשך העסקה. נתניהו נכנע ובלם את העסקה בתום שלב א׳.
השבוע פרסם האתר סרוגים תוצאות סקר מרתק. הסקר לא עוסק בחלוקת המנדטים, אלא בודק לפי הגדרת האתר ״את הדופק המגזרי״. חשבתם שבמגזר הסרוג קיים רוב מוצק להמשך הלחימה בעזה? אז חשבתם. לפי תוצאות הסקר, 17% בלבד בקרב המגזר תומכים בלחימה ״עד לניצחון מוחלט״. הרוב המוחץ, 83%, גורס כי ״המלחמה נגמרה וצריך להחזיר כבר את החטופים״. מה הפלא שמפלגתו של סמוטריץ' לא עוברת את אחוז החסימה?
תרשו לי לחלוק על הגרסה הנפוצה שלפיה סמוטריץ' חותר להגשמת חזון ההתיישבות בעזה וזה מה שמחריג את עזה מדרום לבנון ומאדמת איראן. סמוטריץ' אינו תמים, הוא מודע היטב לכך שאין שום היתכנות להתיישבות בעזה. מדוע אם כן הוא מתעקש להמשיך במלחמת גרילה? מדוע מתעקש לבלום כל עסקה לשחרור אזרחים ישראלים שנחטפו בכהונתו, ובעיקר של חיילים פצועים שלא ישוחררו גם בעסקה החלקית הנוכחית אם וכאשר תיחתם? מניין האכזריות מקפיאת הדם שמקפידים להפגין בקביעות בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק?
ייתכן שפתרון החידה הוא ביריבות בין שתי המפלגות. קנאת סופרים תרבה חכמה, יריבות הפוליטיקאים הקנאים תקשיח עמדות עד אבסורד. בדצמבר 2023 סמוטריץ' החל לאבד גובה בסקרים, וייחס את הירידה להסכמתו לתמוך בעסקת החטופים הראשונה אשר בן גביר התנגד אליה. מאז הוא מתאמץ בכל כוחו להוכיח כי הוא קיצוני ובלתי מתפשר יותר מבן גביר.
זהו קרב אבוד מראש, אבל סמוטריץ' בשלו, ממשיך בניגוד לכל היגיון פוליטי, שלא לדבר על ערכים דתיים ומסורת הערבות ההדדית הישראלית, ואינו מוותר. גם לכשתיחתם העסקה על פי דרישתו של נשיא ארה״ב, סמוטריץ' יפעל לחלק אותה לפעימות מתוך תקווה להחזיר את חיילינו בתום הפסקת האש לחורבות עזה ולהשאיר בשבי את אחיהם לנשק שנלחמו כאריות ב־7 באוקטובר. עד כמה שההכרעה תלויה בו.
