הרכבת האווירית הצבאית מארה"ב החלה כבר ב-7 באוקטובר, אך בשונה מתקופת הנשיא ג'ו ביידן – תחת כהונת הנשיא דונלד טראמפ היא לא נעצרת. יש הטוענים כי בשלושת החודשים האחרונים הועברו מארה"ב ומאזורים נוספים כמויות ציוד ומערכות נשק שלא נראו בשנה וחצי האחרונות – בשונה מתקופת האמברגו האמריקני בעבר. עם זאת, יש לזכור שכל ציוד אמריקני עולה הון עתק.
כעת נערכים בצה"ל ללחימה בכלל הזירות: עזה, איו"ש, גבול ירדן שמבעבע, סוריה, לבנון, תימן, עיראק, הזירה הימית – ובמיוחד באיראן. אתגר מרכזי: טווחי הפעולה של צה"ל, 2,000 ק"מ מישראל, הופכים לעניין שבשגרה.
כשלב ראשון, מבקשים במשרד הביטחון וצה"ל שיפוי תקציבי ממשרד האוצר עבור כלל הוצאות המלחמה. כמו כן, התקציב הבא צפוי להיבנות על יסוד לקחי המלחמה – החיוביים והשליליים כאחד. בין היתר מדובר על ייצור מקומי של סוגי תחמושת שונים – הדורש תקצוב של פסי ייצור לעשור הקרוב.
נושא בוער נוסף הוא חיל הים – שבעבר התמקד בהגנה על חופי ישראל, לאחר מכן על המים הכלכליים, ובמלחמה הנוכחית השתתף בתקיפות נגד החות'ים בתימן. ראשי מערכת הביטחון מתעקשים: יש להרחיב את שטח הפנים של מדינת ישראל באמצעות כלי שיט חדשים הנושאים אמצעים קטלניים ביותר – לטווחים רחוקים מאוד.
במבט כולל, ראשי מערכת הביטחון, צה"ל וגופי הביטחון השונים סבורים כי יש לחזק משמעותית את שיתופי הפעולה עם מדינות זרות – ובראשן ארה"ב – שנחשבות "מכפילי כוח" בקרב. כמו כן יש להרחיב את הפעילות בחלל, לנוכח טווחי הפעולה והאינטנסיביות המבצעית, להעמיק את הכלים לפעולה בתת-קרקע, ולהמשיך לצמצם את פערי המיגון בקרב אזרחי ישראל – רבים מהם נטולי מרחב מוגן. השבוע, למשל, אושר תקציב של 100 מיליון שקל לשיפוץ מקלטים באזור המרכז.
גורם ביטחוני בכיר סיכם השבוע: "מדינת ישראל חייבת לדאוג שצה"ל יוביל את שדה הקרב. חייבת לתמוך במערכת הביטחון. אנחנו חייבים להפתיע את האויב – גם בפעם הבאה".
