האם יש להעניק לנתניהו חנינה? יהונתן ועוזרו היכו במחנה פלישתים ושאול השביע את לוחמיו שלא לאכול דבר עד תום הקרב. יהונתן בנו שלא היה בשעת השבועה, טעם מיערת דבש בה נתקל במהלך הלחימה, וכך הפר את השבועה. שאול נאלץ לגזור את דינו של יהונתן בנו למוות. לוחמי שאול סירבו להשלים עם מותו של יהונתן שהביא לניצחון והביאו לביטול הוצאתו להורג על ידי פדייתו (שמואל א', יד").
יש רגעים שהאמת הרגשית חזקה מהצדק – אנו נמצאים ברגע כזה.
ראשית, גילוי נאות: אינני שייך לאף אחת מהקבוצות של "רק ביבי" או "רק לא ביבי". כפי שכבר ספרתי כאן פעמים רבות אני מאמין שלביבי, כמו לכולנו, יש יתרונות וחסרונות. אם ביבי אחראי לטבח השבעה באוקטובר ואני חושב שהוא אחראי אזי הוא אחראי גם לניצחון המפואר על איראן. מי שטוען שזה לא ביבי אלא מערכת הביטחון שיתכבד ויאמר דבר דומה על טבח השבעה באוקטובר. מעבר לכך, כמי שבספרי האחרון סקר לעומק את דברי מנהיגנו מהאופוזיציה והקואליציה טרם השבעה באוקטובר אני יכול להעיד שלא היה מנהיג אופוזיציה אחד שטען שחמאס לא מורתע או שחזה באופן כלשהו את הטבח. כך שלא רק ביבי כשל – כולנו כשלנו.
האם ביבי אדם ישר? האם הוא כשל בלפחות חלק מהפרשיות שבהן הוא מואשם? אני אישית מאמין – כרבים בציבור – שהתשובה הינה חיובית. יותר מדי האשמות, יותר מדי עדויות וגם אם כולן לא נכונות ותופרים לו תיקים – ראש ממשלה הוא סמל רגשי חשוב לציבור וברגע שסמל זה מוכתם בטוהר המידות הוא לא יכול יותר למלא את תפקידו כראש ממשלה. היה עליו לדאוג לא להגיע למצבים אלה. מישהו היה מעלה על הדעת להאשים את בגין או שמיר בהאשמות מעין אלה?!
אז למה אני בעד לתת לביבי חנינה? האמת חשובה ביותר, בית המשפט יקר ביותר, מבלי מערכת זאת נדמה יותר ויותר לעולם הערבי שמקיף אותנו. במערב האמת היא בית מקדש ולכן הוא משגשג כל כך. זה מתחיל ביצירתיות שבאה מאמת פנימית, במדע שהוא סמל האמת הפנימית ונגמר בדמוקרטיה שבה שוב כל פרט רשאי לבחור על פי האמת הפנימית שלו. במדינות שמקיפות אותנו אין יצירתיות אין מדע ואין דמוקרטיה.
ובכל זאת – ביבי יצא למלחמה לבדו, ללא עזרה ממדינות אחרות, אל מול איראן שרוצה להשמידנו. הוא העז לקחת סיכון, העז לממש את חזונו הנכון, עמד במילתו שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. האם מנהיגי האופוזיציה היו נוהגים כך? במקרה הטוב אבל זה כלל לא ברור.
המלחמה גרמה לאחדות זמנית והניצחון המפואר עוד הוסיף על כך. תארו לעצמכם אותנו כעת שוב נוברים במשפטו של ביבי – מה יקרה לנו? איך נראה בעיני עצמנו?
אכן יש דברים חזקים מהאמת ואלו הרגשות של רבים מאזרחי ישראל שרוצים שיסלחו לביבי גם אם חטא. הצדק חשוב שיראה ויעשה אבל לא פחות חשוב שהרגש ישמע. חלקים גדולים בעם רוצים שביבי יקבל חנינה. לעניות דעתי, כולנו צריכים להיענות לבקשה זאת משום שמדובר לא רק בחנינה לביבי אלא בקבלת רגשותיהם של ציבורים נרחבים ביותר בעם וזהו גם השער לפיוס לאומי שאנו כה זקוקים לו.
ביבי הוא רק חלק קטן מהסיפור – העיקר הינו הפיוס ההיסטורי שמעולם לא התרחש כאן בין שתי המחנות. והרי כל המחלוקת בין שתי המחנות – וכפסיכולוג אני מתחייב שזאת האמת – הינה לא מי צודק אלא הבנה שיש בקרבנו שתי קבוצות שמרגישות אחרת. קחו נאום של ביבי – אחד יתעב אותו והשני יהלל אותו. לכל אחד מהמאזינים צרכים רגשיים שונים. למה לא להבין זאת? יבוא יום ונקים כאן בית ספר לחיים משותפים.
אז יבינו כולם שלא מדובר מי צודק אלא בעמדות רגשיות שונות. ומכאן אני מגיע לצורך לכבד את הרגש: בבקשה, אחי מהשמאל והמרכז אנא, כבדו את רגשותיהם של חצי מעמנו. וביבי – ממנו אפשר לבקש להודות באופן סמלי בחלק ממעלליו ואם העם רוצה אותו – שימשיך להוביל אותנו אבל הפעם באחדות.
ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ בחטיבת המחקר באמ"ן, מחבר "עשר עצות פסיכולוגיות למלחמה בארגוני ומדינות טרור".
