מיד לאחר שהותקפה, איראן פתחה במלחמה תקשורתית לעיצוב המציאות – עם מסרים סותרים ודרמטיים. ניתוח של השיח האיראני מגלה לא רק את הלך הרוח האיראני, אלא גם את המצב בשטח. תגובתם הראשונה של האיראנים, שהופתעו מעוצמת התקיפה הישראלית, הייתה הלם: התקשורת הממלכתית דיווחה על “תוקפנות ציונית בוטה נגד מטרות אזרחיות” והציגה עצמה כקורבן להפרת החוק הבינלאומי. המנהיג העליון, עלי חמינאי, עלה לשידור מיוחד ואיים בתגובה קשה שתביא ל”חורבן תל אביב”, שפה קיצונית שהדגישה את מצוקת המשטר.
הרטוריקה הסוערת בפרסית – ג’יהאד, שאהידים ומאבק משיחי – חשפה צורך דחוף ללכד את הציבור אחרי שנים של משבר פנימי. בתוך ימים ספורים השתנה השיח האיראני מקורבנוּת לנקמה ועוצמה. כשאיראן שיגרה מאות טילים בליסטיים לעבר ישראל, היא עברה לנרטיב של ניצחון ופנתה ישירות לאזרחי ישראל – מהלך פסיכולוגי שנועד לערער את העורף הישראלי וביטא פחד איראני מתגובה ישראלית קשה.
הפער בין המסרים האיראניים בפרסית ובין אלה ששוגרו לקהל בינלאומי באנגלית היה ברור. בתקשורת הפנימית הודגשו איומים ישירים, תוך שימוש ברטוריקה דתית ולאומנית חריפה. לעומת זאת, באנגלית פנו הדוברים לקהילה הבינלאומית בשפה דיפלומטית־משפטית, האשימו את ישראל בפשעי מלחמה והדגישו את זכותה של איראן להגנה עצמית. המסר באנגלית, שאיראן "אינה מעוניינת בהסלמה”, חשף צורך דחוף בהפסקת אש, שתאפשר למשטר להתארגן מחדש.
עם כניסת ארצות הברית לעימות בתקיפת המתקנים בפורדו ובנתנז נעשתה הרטוריקה האיראנית אגרסיבית וחריפה יותר. האיראנים החלו לדבר על “מלחמת עולם” ועל כך שישראל אינה אלא “זרוע של האימפריאליזם האמריקאי”. אז חשפה התקשורת האיראנית את חששה הגדול ביותר: בידוד בינלאומי ופגיעה קריטית בתוכנית הגרעין.
המתקפה הישראלית חשפה את חולשות איראן. פרסום מיידי של תמונות בכירי תוכנית הגרעין ההרוגים הוכיח מכה קשה בהרבה ממה שהמשטר ניסה להציג. בפועל, איראן איבדה את יכולתה להגיב והראתה את מגבלות ההרתעה שלה. גם אי־יכולתה של איראן להפעיל את חיזבאללה הציגה בעיה במודל ההרתעה.
ישראל זיהתה את הסתירות הפנימיות שבתעמולה האיראנית, והציגה את איראן כשחקן בלתי רציונלי ומסית לטרור. למרות הבהלה הראשונית בישראל מהאיומים האיראניים, ההנהגה הישראלית מיקדה במהירות את השיח בהישגים בשטח: חיסול שדרת הפיקוד של משמרות המהפכה, הרס תשתיות גרעיניות והבהרה שישראל אינה חוששת לפעול ישירות.
למרות מאמץ התעמולה האיראני, המציאות בשטח ברורה: תוכנית הגרעין ספגה מהלומה קשה וההרתעה נפגעה. המתקפה הישראלית אפשרה למשטר האיראני ליכוד זמני לאחר שנים של מחאה, אך מדובר באיחוד מלאכותי ושביר. המשטר בטהרן נותר חלש ופגיע מתמיד. מנגד, ישראל הוכיחה בשדה הקרב והתודעה כי לא תהסס להסיר כל איום קיומי, גם במחיר מלחמה כוללת.
הכותב הוא מומחה לפוליטיקה בינלאומית, ניהול משברים ותקשורת אסטרטגית
