בימים האחרונים היה נראה שהנשיא דונלד טראמפ סותר את עצמו מדי כמה שעות לגבי ההחלטה האם להורות על תקיפה אמריקאית באיראן, בנוסף להגנה נגד טילים, חימושים ומודיעין שיחידות אמריקניות מספקות לצה"ל. הוא מרבה לשחרר הצהרות, לשוחח עם עיתונאים שנוסעים איתו במטוסו ומציף את הרשת החברתית שלו בציוצים. מזה חודשים טראמפ נע בשני מסלולים מקבילים אבל עקביים: דיפלומטיה או שימוש בכוח צבאי.
הוא דרש מאיראן לחתום על הסכם גרעין חדש ואיים בהתקפה אם לא יעשו כן. הוא הכין את השטח באזור ואת דעת הקהל בארצות הברית לשני המסלולים. הוא שלח לאזור עוד נושאות מטוסים (ובסה"כ שלוש – כל אחת היא כמו בסיס שלם של חיל האוויר), כ-30 מטוסי תדלוק, וכלי טייס רבים שנחתו בבסיסים אמריקניים באזור ובכמה מדינות באירופה, וגם הציע לכל תושבי טהרן להתפנות.
למרות שאמר שתם הזמן למו"מ ושהוא התעייף ממנו ("אין לי חשק"), דוברת הבית הלבן הודיעה אתמול שהוא נותן עוד הזדמנות לאיראן לחזור למו"מ ולחתום על הסכם. טראמפ גם השמיע הצהרות סותרות לגבי לוח הזמנים שלו. אמר שהשבוע הבא יהיה קריטי ואולי אפילו קודם לכן, אבל הדוברת אמרה שהוא יקבל החלטה סופית בתוך שבועיים.
ההסבר הקלאסי לתנודות בעמדות של טראמפ אומר שהוא אדם בלתי צפוי שמקבל החלטות לפי הצד שעליו הוא התעורר בבוקר. בעניין התקיפה באיראן זהו הסבר פחות משכנע. טראמפ ריכז כוחות באזור לאו דווקא להתקיף, אלא כדי לאיים על איראן ולדרבן אותה להגיע למו"מ ולעשות את כל הוויתורים הנדרשים ממנה כדי להגיע להסכם.
מאז פרוץ המלחמה, טראמפ מדבר על "כניעה ללא תנאי" של איראן. זהו מושג מימי מלחמת העולם השנייה, שלקראת סופה בנות הברית סרבו למו"מ עם היטלר וקיסר יפן הירוהיטו, ודרשו מהם כניעה ללא כל תנאים. היום, ההסכם היחידי על השולחן הוא כזה שלפיו איראן לא תוכל להעשיר אורניום על אדמתה, תפרק את התשתית הגרעינית ואת מפעלי הטילים הבליסטיים שבנתה, ובעיקר תעביר את האורניום המעושר שצברה לגורם שלישי.
ככל שהתעצמו הסימנים והרמזים להתערבות צבאית קרובה באיראן, כך החריפה המחלוקת לגביה. בתוך המחנה של טראמפ, בקרב יועציו הבכירים וגם בדעת הקהל. מקורבי טראמפ, אנשי "אמריקה תחילה" (AMERICA FIRST) ו"עשה את אמריקה שוב גדולה" (MAKE AMERICA GREAT AGAIN), כמו טאקר קרלסון וסטיב באנון תקפו את טראמפ וטענו שאפילו הסיוע ההגנתי לישראל סותר את העקרונות של "אמריקה תחילה". הם טוענים שהוא פועל בניגוד להבטחות הבחירות שלו ומאכזב את בוחריו. טראמפ השיב שהוא המציא את "אמריקה תחילה", הוא קובע מה היא מכתיבה, ושנשק גרעיני בידי איראן מנוגד לשלום שהוא חותר להנהיג בעולם. התשובה המוחצת גרמה למבקריו האידאולוגיים לסגת ולתמוך בו.
היועצים של טראמפ (לא אלה האנטי-ישראלים ששוללים תקיפה רק משום שהיא תעזור לישראל), חוששים שהיא תביא לתגובה צבאית איראנית נגד בסיסים וחיילים אמריקניים באזור, ולמלחמה אזורית ממושכת שתסבך את ארצות הברית, בדומה למלחמות הכושלות באפגניסטן ובעירק. אלו שדים שתמיד צצים בקשר לכל התערבות צבאית אמריקנית מעבר לים.
במישור הפוליטי צצה התנגדות בלתי צפויה. האגף הפרוגרסיבי הקיצוני במפלגה הדמוקרטית מנסה לעשות יד אחת עם הבדלנים הימנים והקיצוניים של המפלגה הרפובליקנית, כדי להקשות על טראמפ להתערב צבאית באיראן. לפי חוק סמכויות המלחמה, בתוקף תפקידו כמפקד העליון של כוחות ארצות הברית, הנשיא רשאי להורות על פעולות צבאיות מעבר לים לתקופה של 60 ימים ורק להודיע על כך לקונגרס. הוא יכול להמשיך עוד 30 ימים ורק לאחר מכן הוא זקוק לאישור הקונגרס. הפרוגרסיביים הציעו חוקים שיאסרו על טראמפ לתקוף באיראן בלי אישור מראש של הקונגרס. טראמפ שולט הייטב בנציגים הרפובליקנים והוא לא ייתן לקיצונים שבהם להפריע לו, מה גם שהמציעים הדמוקרטים הם הכי בזויים בעיניו.
מחלוקת לגבי תקיפה אמריקנית התפתחה גם בדעת הקהל. בשני סקרים, האחד של העיתון "וושינגטון פוסט" והשני של "האקנומיסט-יוגוב" נמצא שרוב משמעותי, 61% ו-70% בהתאמה, חושבים שאיראן גרעינית מסכנת את הביטחון הלאומי של ארצות הברית. אבל 60% בסקר של הפוסט מתנגדים למעורבות צבאית של ארצות הברית ותומכים רק במו"מ. רוב בקרב הרפובליקנים של 53% מתנגדים לתקיפה. בסקר של האקונומיסט, הפער יותר קטן אבל 45% מתנגדים ורק 25% תומכים. כנראה שהרוב המתנגד מעוניין שישראל תעשה את העבודה לבדה, גם לטובת ארצות הברית.
לאור כל הנסיבות הנ"ל, כדי להפוך את המגמה וכדי להשיג תמיכה רבה יותר בתקיפה, טראמפ משדר שהוא עושה הכול להימנע ממנה ונותן עוד הזדמנות להסכם, כאילו אומר אני מצפה שאם המו"מ יכשל אתם תתמכו בהתקפה על הגרעין האיראני. טראמפ מעוניין לסיים מלחמות אבל אם יתערב, יוכל להגיד אני ביטלתי את האיום הגרעיני החמור ביותר על שלום העולם. יש לו זמן מוגבל מאד להחליט ויש לקוות שהשאיפה שלו לעמוד לצד ישראל תגבר על הסיכונים שהציבו בפניו. התקיפה חיונית להשלמת המלאכה, לחיזוק התודעה בקרב ידידי ארצות הברית בעולם שאפשר לסמוך עליה ומסר מרתיע לאויביה בציר הרשע: רוסיה, סין וצפון קוריאה.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטאות בר אילן ורייכמן.
