בעיצומה של המלחמה מול איראן, עדיין לא עת סיכומים, וקטונתי מלהתייחס להיבטים צבאיים ומדיניים. אך נראה שניתן כבר עתה להצביע על כמה תובנות ברורות הנוגעות לישראל על רקע המלחמה.
במלחמה הזו ישראל הקטנה מפעילה ידע ויצירתיות טכנולוגיים שומטי לסתות ומציתי דמיון. יכולות אנושיות נקשרות לפיתוחים חדשניים, להפעלת אמצעים מתקדמים ולביצועים מדהימים. נזכור שזו מלחמה מול מעצמה ענקית, שגם לה יכולות פיתוח מדעי וטכנולוגי איכותיות מאוד. לפיתוח המדע והטכנולוגיה בישראל שותפים אנשים מצטיינים, חדורי מוטיבציה, שפעמים רבות מוותרים על הכנסה כספית גבוהה לטובת מחויבותם למדינתם.
לצערנו, לאחרונה מתפתח קושי לשמר את היתרון הטכנולוגי. חלה הידרדרות ביחס המדינה למדע ולהשכלה, והזלזול מחלחל גם לעדיפויות ממשלתיות בחלוקת המשאבים. ניכרת ירידה בתמיכה תקציבית בהשכלה הגבוהה, במעבדות מחקר, בהשקעה בגיוס ובשימור כוח אדם מקצועי ואיכותי. גם הוויתור על לימודי ליבה לאוכלוסייה רחבה, ההולכת וגדלה ומודרת בדרך זו מיכולת פיתוח טכנולוגי ומדעי, מציג סדר עדיפות לקוי.
קיימים גם זלזול בקשרי מדע בין לאומיים וחוסר הבנת הצורך בטיפוח קשרים עם קהילת החוקרים בעולם. כדי שישראל תשמור על הובלה בתחומים הללו, ותישאר גם אומת הסטארט-אפ, נדרשת פעילות פרו-אקטיבית של הממשלה.
כשמדובר בטיפול במפגעי המלחמה, שוב נכנסות הרשויות המקומיות לנעלי המדינה, שמגלה אוזלת יד. רבות מהרשויות המקומיות בארץ הפגינו במלחמת שבעה באוקטובר ומוכיחות גם במערכה נגד איראן יוזמה ופעילות מהירות, שעולות על אלה של הממשלה.
שוב אנו רואים ברשויות המקומיות פינוי מיידי של תושבים מבניינים פגועים, תיאום עם כוחות החירום, הסדרת דיור חלופי – מול תהליכים ממשלתיים בירוקרטיים, מסורבלים. אין זה מפתיע שרשויות חזקות, ובהן תל אביב עירי, פועלות בסטנדרטים ניהוליים של הכנה וארגון מוקדם, מול תחושת כאוס שקיימת בניהול שבאחריות הממשלה. הגיעה העת לבחינה מחודשת של מערכת היחסים בין שתי המערכות השלטוניות האלה, בענייני סמכות ואחריות.
מרבים לעסוק בחוסן החברתי של העורף. נראה שבזכות החברה האזרחית מתגלה עמידות רבה. שוב מוכחת חשיבותם של ארגונים ועמותות בחברה האזרחית במתן מענים ובסיוע לעורף.
חשוב להפנות כאן זרקור על פנימיות הרווחה לילדים ובני נוער בסיכון. אלפי ילדים וילדות, נערים ונערות חסרי עורף משפחתי, שוהים גם בימים אלה בפנימיות. הם מטופלים, בהיעדר מוסדות חינוך, 24/7 על ידי מדריכות ומדריכים מחויבים ומסורים. דמיינו מאות ילדי פנימייה יורדים בסדר מופתי, תוך גילוי שקט נפשי וכוח רגשי, למקלטים. כיו”ר הנהלת פנימייה כזו, אני נפעמת מול העוצמה.
כשהמלחמה תיגמר, אני מקווה שנתפנה לטפל בסוגיות מרכזיות שצפו בתוכה. בסופו של דבר, החוסן החברתי אינו רק היכולת להתמודד עם משברים, אלא היכולת ללמוד מהם ולהשתפר.
הכותבת הייתה יו"ר "אמונה" – תנועת נשים דתיות ציוניות
