היום השביעי למלחמה עם איראן יצא לדרך, וההישגים המרשימים של כוחות הביטחון, צה"ל, חיל האוויר, אמ"ן והמוסד נגד יעדים צבאיים ושלטוניים במשמרות המהפכה ופגיעה במתקני הגרעין, מהדהדים ברחבי העולם אצל מנהיגים באמצעות התקשורת הזרה שמסקרת ועוקבת אחרינו בפליאה והערצה. עד כדי כך שאפילו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מייחס את ההצלחות האדירות של התקיפה הישראלית לעצמו.
גם העורף מגלה חוסן לאומי מופתי, ותושבי ישראל מתמודדים בגבורה ואצילות עם ימים קשים ומורכבים של מטחי רקטות, עם פגיעות ישירות וקשות שעוד לא הכרנו וגורמות להרס רב, הרוגים ופצועים. המחלוקות הפוליטיות נדחקו הצידה וכל העם מתאחד למען המטרה המשותפת של ביטחון מדינת ישראל ועתידה.
החלטה אמיצה שקיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו הולידה לראשונה בתולדות המדינה הסכמה רחבה בקרב העם כולו, גם בקרב יושבי האולפנים שמבקרים מדי ערב את רה"מ ותפקודה של הממשלה. זה מזכיר לי את אותם הימים הסמוכים ל-7 באוקטובר, שבעיצומן של מחלוקות פוליטיות על המהפכה המשפטית שהובילו לפילוג העם, כל העורף התאחד וגילה תושייה ואחדות. רק שלהבדיל אלפי הבדלות, אז התאחדנו בעקבות פצע מדמם וכואב שייחרט לעד כרגע הקשה ביותר שחוותה מדינת ישראל כשנתפסנו לא מוכנים. הפעם האיחוד מגיע מכוח צבאי עצום ומבחירה מושכלת לפתוח במלחמה הצודקת וההיסטורית של מדינת ישראל.
לצד התשבוחות שזוכים לקבל גורמי הביטחון השונים והעורף שמגלה חוסן ולכידות, ובהם פיקוד העורף, משטרת ישראל, מכבי אש, שירותי הרפואה בישראל שמגיעים לזירות הנפילות, אי אפשר שלא להתעכב רגע על העבודה המופתית והמסורה של עובדי חברות החדשות שעובדים לילות כימים והפכו את עבודתם לשליחות.
כל ערוצי החדשות 12, 13, i24news, 14 וכאן 11 משדרים 24/7 לציבור הרחב, מסבירי פיקוד העורף מתייצבים באולפנים, מספקים הנחיות ומרגיעים, מגישי החדשות המובילים מעדכנים על אזעקות והפגיעות, כתבי השטח מגיעים מיד לזירות הפגיעה ומעדכנים את הציבור. גם אם לעיתים מתפרסמים מיקומים רגישים שעשויים לשרת את האויב על מסכי הטלוויזיה, כל התקשורת מתמסרת לטובת המאורע ההיסטורי הגדול מכולנו ומספקת מידע שהציבור צמא לקבל בימים מתוחים אלה.
גם הביקורת שמועברת בחדשות נגד ההחלטות של שרת התרבות מירי רגב לחילוץ תושבים בחו"ל, לא מגיעה ממקום של סגירת חשבונות של מתנגדי הממשלה, אלא מגיעה ממקום של דאגה לאזרחי המדינה ולמשפחות שתקועות הרחק מביתן ומשפחתן, ללא יכולת לשוב ארצה.
כל המגישים, טרוטי עיניים אחרי לילות לבנים, עושים את דרכם לאולפנים או לזירות בשעות הלילה תחת סיכון חייהם והופכים לאורים והתומים של הציבור הרחב. כל אזרח צופה בערוץ החדשות שאליו הוא מתחבר, וביחד מנגישים מידע חשוב לציבור בעיתות חירום.
וככל שעובר הזמן, אי אפשר להתעלם מהשינוי בתפיסה הציבורית כלפי מוסדות המדינה – ביטחוניים, אזרחיים ותקשורתיים כאחד. הציבור שעד לא מזמן איבד אמון, הביע תסכול, הפגין נגד המוסדות וניהל מאבק בלתי מתפשר על דמותה של המדינה – מגלה לפתע עד כמה החוסן הלאומי שלנו בנוי דווקא מהמרקם האנושי שמרכיב את אותם מוסדות. הרופאים, החיילים, הכבאים, המגישים והכתבים, הם לא רק בעלי תפקיד – הם הפכו לדמויות שמזכירות לכולנו מהי שליחות ציבורית אמיתית.
גם מי שמבקר את ראש הממשלה נתניהו לאורך שנים, לא יכול להתעלם מהאומץ שגילה בקבלת ההחלטה לצאת לפעולה התקפית רחבת היקף מול איראן – אויבת מרה ומסוכנת. לראשונה זה שנים, אפשר לראות איך אותו נתניהו זוכה לגיבוי ציבורי רחב שמגיע לא מתוך הזדהות פוליטית, אלא מתוך תחושת צדק והבנה שאין עוד ברירה. כך גם במהדורות החדשות.
וברקע – אנחנו, העם. צופים, מתפללים, תורמים, מחזקים ומחזיקים מעמד. כל אחד בביתו, במקלט או בעורף הלוגיסטי. זו לא רק מלחמה של צבא – זו מלחמה של עם שלם שבוחר להאמין, שוב, בעצמו.
