השכונה בטמרה מתקשה לעכל את גודל האסון. הפיצוץ העז וההרס הרב טלטלו את התושבים, שהיו עדים לאחת הפגיעות הקשות בעיר. ארבע נשים – שתיים מהן צעירות – נהרגו בפגיעת טיל ישירה בבית משפחת חטיב: מנאר אל-קאסם אבו אל-היג’א חטיב, בת 45, שתי בנותיה – חאלה בת ה-13 ושדא בת ה-20, וקרובת משפחתן מנאר דיאב חטיב, בת 41.
ראש עיריית טמרה, מוסא אבו רומי, שנמצא מהלילה (ראשון) בזירת הפגיעה הישירה בעיר, מדגיש כי המחדל אינו נקודתי – אלא שיטתי: “בטמרה אין שום מקלט ציבורי. אין שום מקלט. ככה זה בחברה הערבית כולה. כ-60% מבתי האב בטמרה – אין להם מרחב ממוגן תקני”.
בריאיון ל"מעריב" הוא תיאר את הצעדים שננקטו בעיר: “החלטנו לפתוח את בתי הספר עבור התושבים, אבל זה לא מספיק – וגם רחוק. לא כל אדם יכול להגיע לבית ספר בזמן התרעה. הוספנו גם 20 מיגוניות ברחבי העיר, אך הפער עצום ונדרשת תוכנית רב-שנתית לסגור אותו – בכל החברה הערבית”.
לשאלה אם התקיים שיח מוקדם על מוגנות מול המדינה, השיב: “פיקוד העורף ואנחנו משתפים פעולה ונשמעים להוראות, אבל התשתית הפיזית תלויה בממשלה”.
לדבריו, לאחר האסון שוחחו עימו גם מלשכת ראש הממשלה: “כולם התקשרו, אפילו מהלשכה של נתניהו, והציעו עזרה. אבל אנחנו לא צריכים עזרה רק עכשיו. אני רוצה עזרה לאורך כל השנה. אנחנו מנסים לקדם תוכנית מתאר ושכונות חדשות – אבל מה עם הבתים הוותיקים? צריך תוכנית חומש שתסגור את הפערים”.
על ההיכרות עם הקורבנות סיפר בקול חנוק: “הם חברים קרובים שלי. בבית הזה ישבתי שעות. הבנות חברות של הבת שלי, והאישה שהיא מורה בבית ספר, חברה של אשתי. קשה להיות גם חבר וגם ראש עיר – הייתי צריך להתנתק כדי לנהל את האירוע”. לדבריו, הפגיעה הייתה ישירה: “הבחורה שנהרגה הייתה בממ”ד – אבל הייתה פגיעה ישירה והוא עף. מי שהיה בממ”ד השני ניצל”.
יאסין וואחיד, תושב טמרה, איבד את ביתו בפגיעה הישירה שאירעה בעיר – אך כל מה שמעסיק אותו הוא האובדן הכבד שספגו שכניו. “נכנסו לממ”ד לפי ההנחיות, אחרי האזעקה ישר היה בום כזה שבחיים לא שמעתי”, הוא סיפר. “אחרי 20 דקות יצאנו לבדוק וראינו שהכול הרוס. היום הגיע שמאי ואמר שהכול להריסה. זה בית שבניתי לפני 17 שנה. זה כואב, אבל מה זה לעומת השכנים שלי שאיבדו חיים?”.
יאסין, שגר סמוך לבית שנפגע ישירות, סיפר כי לקח לכוחות ההצלה זמן להגיע: “לקח זמן עד שאנשי ההצלה הגיעו כי אין לנו כאן. תשמעי, איבדתי בית, אבל מה זה לעומת לאבד שכנים כאלה נחמדים, אנשים כל כך טובים? לא אכפת לי מהבית, שילך. ממש כואב לי הלב עליהם”.
בשלב זה, הוא ואשתו מתארחים אצל בני משפחה: “בזמנים כאלה אתה מגלה מי חברים טובים ומי משפחה טובה. כרגע רבים על לארח אותנו, אבל איפה שאהיה – לא ארגיש בית. חשבתי שמדובר בשיפוץ, אבל בנייה זה עניין של שנים. אנחנו נחפש בית להשכרה בהמשך”.
על רגעי החרדה והאובדן הוא הוסיף: “בקושי מצאתי חולצה אחת לקחת. בואי תראי – הכול הרוס. אסור לזלזל בהנחיות. אתה כל החיים לא תסלח לעצמך אם יקרה משהו למישהו שקרוב אליך. אבל תראי – פה הטיל פגע בממ”ד והוא ממש עף החוצה. יש פה גם הרבה בתים ללא מיגון, מה הם יעשו? זו בעיה״.
העדות של יאסין מצטרפת לקולות רבים מהצפון, שקוראים לממשלה להאיץ פתרונות מיגון בחברה הערבית, שבה אלפי בתים עדיין נטולי מרחב מוגן.
וואליד עוואד, שכן קרוב שהגיע מייד לאחר הפיצוץ כדי לנסות ולסייע, תיאר זירה קשה: “הם משפחה נורמטיבית – שני עורכי דין, אחד מהם מהבולטים בטמרה, נשואים, עם ילדים. האבא של אחת המשפחות לא היה בבית, והשני בדיוק נכנס לבניין וניצל כשהספיק להיכנס לחדר המדרגות. אבל נראה לי שכל מי שנהרג לא הספיק להגיע לממ”ד. הילדה היחידה שהייתה בממ”ד למטה – ניצלה. זה מציל חיים".
לדבריו, הפערים במיגון בטמרה חמורים: “אין מיגון בעיר, ואפילו למשטרה לקח יותר מ-20 דקות להגיע למרות שיש להם תחנה כאן. אני הייתי בין הראשונים במקום. חילצנו ילדה בחיים, וגם את הגופה הראשונה – תושבים מהשכונה הוציאו. האמבולנסים של הכפר הגיעו. חוויתי בעבר טילים מלבנון – אבל זה לא משתווה. אמרו שהיה פה יותר מחצי טון חומר נפץ".
עוואד ציין כי מבנים רבים בטמרה חסרי ממ”דים ומקלטים: “יש כאן הרבה בניינים ישנים בלי מיגון. אמרו לנו להישאר בחדר מדרגות – זה הכי מוגן שיש. אבל זה לא באמת בטוח. אני עצמי הייתי בחדר מדרגות – ועפתי מההדף. והטיל? אולי הייתה התרעה של 20 שניות בלבד. איך אפשר להספיק? איך לוקחים מבוגרים בחצי דקה? אי אפשר".
לדבריו, הבית שנפגע היה מושקע ומבוטן – “כמו ממ”ד” לדבריו – אך הטיל פגע בו ישירות. “אני לא מבין למה לקח למשטרה כל כך הרבה זמן. ידענו שצריך מנוף וציוד כבד, אבל רוב העבודה בשטח – עשו אנשים שלנו מהשכונה”, הוא סיכם בעצב.
תושבי הכפר המומים וכואבים גם בגלל הסרטון שהופץ, שבו שכנים מיישוב יהודי סמוך צעקו ״שיישרף לכם הכפר״ כשראו את הטיל נוחת על טמרה. הם לא מאמינים שאלו השכנים שלהם. ״אנחנו ביחסים טובים, הם באים לכאן הרבה וחשבתי שהכל טוב עד שאתה רואה כזה דבר. זה כמו לקבל אגרוף בבטן, זה כואב. מה, לנו לא כואב כשנופל טיל ביישובים יהודיים? כואב. אז למה ככה? זה הכול בגלל ההסתה של בן גביר״, אמר אחד השכנים שסירב להזדהות, והשכנים שאיתו הנהנו בהסכמה, ״אצל רבין זה לא היה קורה״.
