“אוי ואבוי אם הממשלה תיפול משום שזה יהיה אסון על החטופים", אמרה שלשום (ראשון) שרת התחבורה והתעופה מירי רגב בוועידת הנשים של “ידיעות אחרונות", בתשובה לשאלה אם אנחנו בפתחה של מערכת בחירות. רגב יכולה הייתה לבטח לגייס סיבות אחרות כדי להסביר למה לא מומלצת מערכת בחירות עכשיו, אבל מכל הטיעונים האפשריים היא בחרה דווקא את הציני מכולם, ותפסה טרמפ על החטופים ועל סבלם וסבל משפחותיהם.
כדאי להזכיר לרגב כי היחידים שעשויים כרגע להפיל את הממשלה הם חברי הכנסת של המפלגות החרדיות, ואם נראה לה שאיום על גורל החטופים הוא מה שיגרום להם לשנות את דעתם, אז איך נאמר? שתחשוב שוב.
גורל החטופים לא גרם להם במשך שנה ושמונה חודשים להציב אולטימטום, נתניהו לא נזעק אל הרבנים שלהם עם דברי חנופה כדי למנוע את פרישתם מהממשלה כיוון שלא יכלו לשאת את העובדה שאזרחים ישראלים נמקים במנהרות חמאס בייסורים, וגם “פדיון שבויים", אותו ערך שנטען כי הוא הראשון במעלה ביהדות, לא עמד בדרכם להמשך ישיבה בממשלה.
דבר שני שחובה להזכיר לרגב, מדי יום אם אפשר, הוא שבמשמרת של הממשלה שהיא חברה בה נפל “האסון על החטופים". גם הישגי “מלחמת התקומה" לא ישכיחו את העובדה שבמשמרת שלהם נחטפו חיילים ממוצבים, ילדים, נשים, גברים וקשישים ממיטותיהם ומבלים ממסיבת טבע. ולצד הכישלון הקולוסלי של מערכת הביטחון, שעליו אין עוררין, האחריות היא גם של הממשלה, גם אם חבריה ימשיכו לצעוק מעל כל במה שרק צה"ל והשב"כ אשמים, ונתניהו לא ידע, לא שמע ובכלל התהפך במיטה בדיוק, כי רונן בר לא טרח להעיר אותו.
"האסון על החטופים", כידוע, לא הסתיים בשבעה באוקטובר. 55 מהם עדיין שם. יש לכך סיבות שונות ומורכבות, ובראש ובראשונה כמובן העובדה שהם מוחזקים בידי ארגון טרור רצחני כקלפי מיקוח. ועם זאת, רבים מאוד, מקרב החטופים שחזרו, מקרב משפחות החטופים ומקרב הציבור הרחב, לא יכולים שלא לתהות אם ממשלת ישראל אכן עשתה הכול על מנת להחזיר אותם ואם שיקולים פוליטיים עיכבו, ומעכבים, את השבתם.
אפשר גם לתהות אם השבת החטופים חשובה לחברי הממשלה עד כדי כך שבשל המאמצים להשיג מטרה זו מוטב לא ללכת לבחירות עכשיו, כמו שרומזת-אומרת רגב, או שמא לאורך שנה ושמונה חודשים היו דברים אחרים דחופים יותר כמו כיבוש עזה והרחבת התנחלויות (סמוטריץ’) או רפורמה משפטית בהולה שאינה סובלת דיחוי גם בימים של מלחמה ארוכה ורב-זירתית (לוין).
והאמת היא שבניגוד למה שרגב אומרת, נפילת הממשלה לא אמורה לעצור מגעים לעסקה, ואף ייתכן, רק ייתכן, שדווקא מערכת בחירות, שבמהלכה נתניהו, כראש ממשלת מעבר, יהיה משוחרר מלחצים, סחיטות ואיומים של שותפיו הקואליציוניים – הימין הקיצוני מפה והחרדים משם – היא מה שיגרום לו סוף-סוף לעשות את הדבר הנכון ולהפעיל את מלוא כובד משקלו על מנת לסיים את ה"אסון על החטופים".
